דעה | עזיבת שחקני המפתח דוגמת יוגב לרמן מעוררת הרבה סימני שאלה ודאגה

כמה שחקני מפתח ייגרעו ככל הנראה ממצבת הקבוצה בעונה הקרובה ואני מצר בעיקר על הבלם יוגב לרמן ועל הקשר דניאל בוסי, שהצטיינו בעונה החולפת. כיוון שאינני מסכים שהיעד העיקרי של קטמון הוא לעלות לליגת העל בהקדם האפשרי, אין בדעתי לטפס על בריקדות ולהפגין נגד הנהלת הקבוצה.

ולמרות זאת, לרמן היה מעולה בשנה החולפת ושימש גם מנהיג ראוי בעורף. לדעתי צריך לחשוב בכובד ראש על כל שחקן, לא לוותר בקלות על שחקני מפתח ולהפגין ביטחון עצמי לקראת העונה הקרובה.

• כבר לא מוקד משיכה: המשמעות האמיתית של עזיבת לרמן – טור דעה

לאחר שהסברתי שליגת העל אינה מטרה מידית, אני משוכנע ששנה-שנתיים של תהליך הצערת הסגל ושיתוף שחקנים ממחלקת הנוער יהיו טובות לקטמון לטווח הארוך. בזמן הזה, המשימה העיקרית של הנהלת המועדון ושל האוהדים תהיה לשמור על נוכחות קבועה של יותר מ-1,000 אוהדים במשחקי הבית. זה אולי אפשרי, לא יומרני מדי אבל לפחות עתה אין לנו תשובה נחרצת בנושא.

קבוצה רעננה ולוחמת, כך אני מאמין, תמשוך הרבה קהל ליציעים; קבוצה עייפה ונואשת תדחק את קטמון לימים רעים. היעד של העונה החולפת, עליית ליגה, חייב להתחלף במטרה אחרת: קבוצת האוהדים חייבת למשוך את הקהל ולגייס את תמיכתו בכל המובנים. רק כך תוכל קטמון להמשיך ולצמוח ועל כך צריכים ראשי קטמון לשים את כל יהבם ומרצם.

סיפור מכוער

עלי מוחמד הוא קשר נפלא, מעל לרמה של ליגת העל שלנו ואת זה יודעים רוב אוהדי בית"ר ירושלים. ההסתה נגדו, כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי חלק מהאוהדים שמשתייכים לארגון האוהדים הגזעני לה פמיליה, מעוררת גועל והחיטוט בביוגרפיה שלו, שמא דבק בו שמץ של "מוסלמיות" מקומם, שבעתיים.

בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד הגזעני פעלה ועדה שסיווגה אזרחים, שטענו לזכויות היתר של בני מוצא מעורב ובדקו את האף ואת הגולגולת שלהם כדי לתת או למנוע מהם תעודות כשרות. ארגון האוהדים לה פמיליה מבקש כעת להנהיג דפוסים דומים גם בישראל.

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

ולכן יש להצהיר בגלוי (לא להודות, להצהיר) שהשם "מוחמד" מעיד בעליל על מוצא מוסלמי. אני בטוח שהוא לא יתכחש לשמו למען "הקבוצה הגזענית של המדינה". הלחץ עליו הוא עצום, הן מהמוסלמים בעולם כלו והן מבני משפחתו. לעומת זאת התגובה של משה חוגג ושל רוב האוהדים היא יפה ומעודדת. מוחמד יהיה אליל בטדי בשל יכולתו המקצועית העצומה. עצם הדיון הער עליו מהווה תבוסה עצומה לכהניסטים הרבים ביציעים.

כדאי אולי לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, בית"רי עם קבלות, להשמיע את קולו בנושא. הנשיא ריבלין הוא מקור של תקוה לכל האוהדים השפויים ברחבי המדינה ולא רק בעיר.