דעה | לא השחקנים וגם לא המאמן – הכישלון הגדול של קטמון

אותה גברת רק בשינוי אדרת. הפועל קטמון מתיימרת להיות הפועל ירושלים. ואולי היא לא רק מתיימרת. האדום נשאר אותו אדום, אבל מה שבעיקר נשאר אותו הדבר הוא הלוזריות. חוסר היכולת לשתות מהבאר, חוסר היכולת לייצר הצלחות, חגיגות ושמחות אמיתיות.

קטמון, ואת זה חשוב לציין, מסודרת יותר, נקייה יותר, אולי אפילו חזקה יותר מהפועל ירושלים, אבל את התדמית הלוזרית של הקבוצה המקורית היא לא מצליחה למחוק. ונראה שזה עובר ולא הולך להיעלם. אם אתם סקפטיים תסתכלו על דור העתיד – קבוצת הנוער שכבר שנה שנייה ברציפות מפסידה בגמר הפלייאוף על העלייה לליגת העל.

לקטמון, ואת זה כולם מבינים היטב, היו העונה את כל הכלים כדי לעשות היסטוריה ולנחות בליגת העל. היריבות היו נוחות, הליגה שוויונית בלי שום קבוצה עליונה (אולי רק קטמון נראתה עליונה על השאר), קהל גדול, תקציב ענק, ספונסרים תומכים שמוכנים לפתוח שוב ושוב את הכיס. אבל איכשהו בדרך קטמון איבדה את עצמה ובסוף היא גם איבדה את ההזדמנות.

הרבה חיצי ביקורת נזרקו מאז סיום העונה (ולמען האמת עוד קודם לה) לעברו של המנהל המקצועי שי אהרון. הביקורת הזו היתה מוצדקת (ובכך עוד אגע בהמשך), אבל מה שלי לא היה מובן הוא איפה האחריות של הנהלת המועדון? איפה היו האנשים שצריכים לקבל את ההחלטות הקשות? איפה האנשים שצריכים ויודעים להפוך שולחן? איפה הוועד המנהל של קטמון?

הבעיה, כפי שאני מבין אותה, היא שאנשי קטמון נחמדים מדי, ולבטח רוצים שכולם יחשבו ויגידו שהם נחמדים. והנה דוגמה קטנה מעבר לכביש וקוראים לה אלי טביב. כן, את טביב אנשים לא בדיוק אהבו, לרבים היו טענות כלפיו, אבל לזכותו אפשר לומר שהוא היה חד – שהוא תמיד ידע לעמוד על שלו ולא היסס או פחד לקבל החלטות קשות בין אם זה להעיף שחקנים ובין אם לפטר מאמנים או להיכנס באוהדים שלו.

לקטמון היתה חסרה התנהגות טביבית שכזאת. היה חסר למועדון את האדם שיפטר את ליאור זדה לפני שיהיה מאוחר, היה חסר את האדם שיעיף את ערן לוי ליציע.

מישהו יכול להסביר לי איפה היתה הנהלת קטמון כשהקבוצה ספגה עונש של 2 משחקי רדיוס בזמן שכרטיס העלייה מונח על הכף? אתם יכולים לתאר לעצמכם את אבי לוזון שותק במקרה שכזה? אתם יכולים לתאר מצב שבו לא קם כל צעקה וזעקה, אפילו לא ערעור על העונש? קשה להאמין – אבל זה היה המצב. בקטמון קיבלו את העונש בהכנעה.

גיא אדרי (צילום: פרטי)

החלטה נוספת שהנהלת קטמון לא הצליחה לקבל או לא יכולה לקבל היא להציב תמרורי אזהרה בפני המנהל המקצועי. זה שנכשל ברכש הזר, זה שכושל ברכש הישראלי וזה שכושל במינוי מאמנים.

בקטמון, כך נראה, בורחים מאחריות ומהחלטות קשות. כך עושים בוועד המנהל וכך עושה המנהל המקצועי, שלמרות כישלונות חוזרים ונשנים נותר בתפקידו.

הגיע הזמן שבמועדון האוהדים יבינו שמשהו צריך להשתנות. יבינו שבשביל ליגת העל צריכים לדעת לקבל החלטות. יבינו שבשביל שיהיה דרבי בירושלים עדיף שרק אדם אחד יקבל את ההחלטות, ויבינו שהאדם הזה לא יכול להיות שי אהרון. בהצלחה.