דעה | מועדון החברים הסגור של שי אהרון

הפועל קטמון מכונה בפי לא מעט מחברי 'מועדון חברים סגור', ולא בכדי. עם תקציב שחקנים של ארבעה מיליון שקלים, שהוא אדיר וגבוה לליגה הלאומית, הפועל קטמון אמנם בצמרת הליגה הלאומית, אבל אינה מצליחה לקרוע את הליגה כפי שציפו ממנה.

• המחיר שליאור זדה צריך לשלם
• גם לפני חודש מעמדו של זדה היה על הפרק
• דעה | ליאור זדה חייב ללכת הביתה

וכל זאת למה? מכירים את השיר הארמי 'חד גדיא' שמושר בסופו של כל ליל סדר? אז בקטמון זה דומה, רק הפוך. תוציאו את המילים האלימות של 'דהכה', 'דנשך', 'דאכלה', החליפו אותן לרגע במילים רגועות ואוהבות כמו 'דחבק', 'דנשק', 'דשומר' וקיבלתם את כל החבילה. אלא שבחיים של הפועל קטמון עצמם, מדובר בהרבה מאוד כסף. הרבה יותר מאשר בתריי זוזיי.

המנהל המקצועי שי אהרון הוא חבר ילדות של המאמן ליאור זדה. השניים ומשפחותיהם מבלים ונופשים יחד. המאמן זדה, כך נדמה, משמש עלה תאנה של המנהל המקצועי, אפילו למנכ"ל, אורי שרצקי, מאוד נוח שכשליו של אהרון נעצרים אצל זדה ובקיצור, שבט אחים גם יחד. אבל קבוצת כדורגל חזקה כמו הפועל קטמון אינה אמורה להתנהל כך.

במוצ"ש שעבר, קצת יותר מ-24 שעות לאחר התבוסה הביתית המחפירה להפועל מרמורק, זומן אהרון לשיחה צפופה עם הוועד המנהל של הפועל קטמון. חברי הוועד המנהל, שקיבלו לא מעט טלפונים במהלך סוף השבוע וקראו בעצמם פוסטים זועמים ברשתות החברתיות נגד המאמן זדה שכמותם לא נראו בעבר, החליטו לזמן את אהרון, על מנת לשמוע מה יש לו לומר על הדרך המקצועית שהוא מוביל, אבל בעיקר ובמידה ולא ישכנע בטיעוניו, התכוונו לבקש ממנו לפטר את אהוב נפשו זדה. דבר נהוג ומקובל בכל מועדון שמחזיק תקציב שחקנים ענק ולמרות זאת בשישי נחל את הפסדו השישי העונה.

ליאור זדה (צילום: אדיבות האתר הרשמי של הפועל קטמון ירושלים)

למזלו של אהרון, לעזרתו נזעק הספונסר הרחום והחנון בני סיוון, שביקש לתת לזדה חבל קצר אך מושיע, בדמותו של שבוע נוסף בתפקיד ובכך הכריע למעשה את הכף. השורה התחתונה היא – ניצחון על בני לוד בשישי הקרוב וזדה ממשיך, כל תוצאה אחרת-זדה הולך הביתה.

אהרון נלחם על זדה, אבל הטעם המר שנשאר מאותה פגישה עוד ילווה את קטמון ימים, אולי שבועות ארוכים קדימה. אהרון, שאם ננטרל לרגע את החברות ההדוקה עם זדה, מחזיק בתפקיד בכיר ביותר וכפועל יוצא מכך גם אמור לקבל את ההחלטות הקשות ביותר. אבל, וזה אבל גדול, הוא מתקשה לקבל אותן. די להציץ במעלליו של אהרון, מתחילת העונה ומיד נעשה זאת, על מנת להבין עד כמה כשל כמעט בכל החלטה שקיבל. עם תקציב שחקנים של ארבעה מיליון, הוא אמנם נלחם על העלייה, אבל מול קבוצות שלהן חצי מהסכום הזה. קטמון לא מובילה כפי שהיתה אמורה, בפור את הליגה, למרות גלגלי הצלה שאהרון קיבל כבקשתו.

בקטמון מודים: "הלחץ והקושי עוד שם; לא מראים מה אנחנו מסוגלים"

כאן נכנסים לתמונה בני סיוון ויוסי ליפקין, ששכחו כנראה שבעסקים צריך לדעת לקבל גם החלטות קשות. אם הם היו נוהגים בעסקיהם הפרטיים כפי שנהגו השבוע עם הכלתו של המצב הנוכחי של הפועל קטמון, לא בטוח שהיו מגיעים רחוק.

וכאן נגיע ל'מעללים' של אהרון: ערן לוי חתם וכל "השיטה" שבה רצה קטמון עד תחילת חודש ינואר לפתע זזה הצידה. על המגרש ישנו ערן לוי ועוד עשרה שחקנים המשחרים לפתחו; איך הגיע עדן שרם, עוד מספר תשע מוכח שגמר בקטמון קריירה, למצב שבו הוא לא מועיל במאום לקבוצה, ומדוע הפועל קטמון לא שחררה אותו בינואר? למה החזירו את מיקו ממן? למה החתימו את ג'ייק רוזנסקי, שלא היה מסוגל להבקיע מול השער הריק של מרמורק? ולמה, מכולם החליט הצוות המקצועי, שעליו אחראי, כאמור, המנהל המקצועי, להיפרד דווקא מאריאל הדר המוכשר והאהוב לטובת הפועל רמת גן?

זדה קיבל השבוע עוד זמן אוויר, לגמרי לא בטוח שזה לטובתו, ובוודאות לא לטובת הוועד המנהל, שמשך אליו השבוע להבות אש גבוהות מכיוון שלא ידע לחתוך עניינים, ובכך הפך גם הוא עצמו לחלק מאותו מועדון חברים סגור שבראשו ניצב שי אהרון.