דעה | הבנייה העקומה של הפועל קטמון

מגדל פיזה שבאיטליה החל להיבנות בשנת 1173 ובנייתו נמשכה למעלה מ-200 שנה. המגדל, שנבנה על קרקע לא יציבה שאינה מתאימה למבנים גבוהים, מזכיר לי יותר ויותר את הפועל קטמון, שבנייתה אורכת כבר 12 שנה. והמגדל האדום, בדיוק כמו זה שבפיזה, עדיין נוטה על צידו.

במאקרו, ואת זה חשוב להדגיש, קטמון לוקחת ובגדול. יש במועדון תוכניות לחמש ולעשר שנים קדימה, יש מפעלים קהילתיים מצליחים ומוצלחים ויש גם תוכניות רוחב להגעה לליגת העל. אבל במיקרו, וגם את זה חשוב לומר, קטמון משלמת ובמזומן. הנושאים בנטל הפיננסי, יוסי ליפקין ובני סיוון, יכניסו ככל הנראה שוב את היד לכיס בחלון ההעברות הקרוב ויעזרו לקבוצה להתחזק, אבל הכסף, שכבר הופך לגדול, לא בהכרח ינצח. הספונסרים הם בוודאי לא האשמים על כך שהמגדל לוקה בראשו.

צדק מי שאמר כבר יותר מפעם אחת, שקטמון אינה זקוקה למנהל מקצועי. גם אם יש מקום לפונקציה שכזו במועדון כמו קטמון, הרי שמי שצריך לאייש את התפקיד, זה בטח לא מי שלא השאיר כל חותם על הכדורגל הישראלי, הגם שאת הקריירה שלו הוא עשה בהפועל ירושלים. אני מתכוון כמובן לשי אהרון. גם אלי בן רימוז' שיחק בהפועל ירושלים, גם מישל דיין ועידן טל. כל אחד מהם השאיר אחריו שובל ארוך של געגועים, כל אחד מהם הוא 'פיגורה', מושא להערצה. האם מישהו מאוהדי הפועל קטמון היגג פעם משהו שקשור לגעגוע או לווינריות של אהרון? למסירות הסרגל שלו? לשערים הווירטואוזים שכבש?

דמיינו לעצמכם לרגע, אם אתם מאוד מתעקשים על כך שקטמון צריכה בכל מאודה מנג'ר, שאת התפקיד מאייש אלי כהן השריף. האם השריף המנוסה היה מאפשר למאמן שלו, בהנחה שמדובר בליאור זדה, לחשוש משחקן כמו אבירם ברוכיאן? האם יעלה על הדעת שכהן ישמע שהמאמן שלו לא אוהב את ההערות של ברוכיאן בחדר באסיפות הטקטיות ויעבור על כך לסדר היום כפי שהדברים עוברים בין שני חברים בלב ובנפש? עזבו לרגע את העובדה שברוכיאן רחוק משיאו, אבל האם סיטואציה שכזו היתה מתקיימת בכלל תחת משמרתו של השריף?

האם התפקיד שלו נחוץ? שי אהרון (צילום: דאפי ספונר, באדיבות katamon.co.il)

בואו נדבר לרגע מקצועית נטו. האם יתכן, שפעם אחר פעם, אהרון (וכמובן גם זדה חברו), "נופלים" עם בחירת החלוצים? משה בן לולו, רן יצחק וכעת עדן שרם, שסיפור חיזוריו ואהבתו של יעקב אבינו לרחל, מחווירים לעומת החיזורים של קטמון אחריו. ומה התנובה של שרם? שני שערים ב-16 משחקים בהם שותף. אכזבה? ממי? משרם? לא הגיע הזמן ל'העביר' את האכזבה אחר כבוד לאהרון, ששוב לא פגע בבחירה שעשה?

אם במבנה הקבוצה עסקינן, איך לא נזכיר שוב את מגדל פיזה? מפעלים קהילתיים זה יפה ומבורך, כל מיליון שקלים מהמיליונים שנשפכים עליהם ראויים לשבח ולהלל, אבל אם הרצון לעלות ליגה עם הקבוצה הבוגרת מקנן כבר שנים, והוא מקנן, האם לא היה בריא יותר להפריד בין הקבוצה הבוגרת לאותם מפעלים? האם בשנה שכזאת, שבה העלייה נראתה על פניו הרבה יותר מאפשרית, לא היה מן הראוי להתרכז נטו בבוגרים?

ולסיום. תביטו רגע על ההרכב שפתח נגד בית"ר תל אביב רמלה ביום חמישי האחרון: ברק לוי, דניאל בוסי, יוגב לרמן, אבי מלכה, אמיר בן שמעון, עדן דהן, תמיר עדי, הראל שלום, ירדן אבוחצירה, ווילי אגאדה, מיקו ממן. כמה שחקני בית ספרתם? אחד – הראל שלום, אולי נלך על בית הלל ונספח גם את מיקו ממן, שבכלל הגיע מבית"ר גבעת זאב. אז עם כל הכבוד לנוער המאוד מוכשר, שחלקו כבר פותח לעתים בהרכב של הבוגרת, די לראות את התמונה העגומה הזאת כדי להבין, קטמון זקוקה לשינוי, ואם הוא לא יקרה בתום השנה, גם אם קטמון תעלה ליגה, היא עלולה לשלם מחיר ולחזור במהירות לליגה השנואה עליה, הליגה הלאומית.

אותו מגדל נטוי של פיזה, נסגר בשנת 1990 למבקרים והחלו בו עבודות שיקום, שהקטינו את השיפוע שלו בעשרה אחוזים. קטמון לא יכולה להיסגר. אסור לה להיסגר. אבל בין אם תעלה לליגת העל ובין אם לאו, מן הראוי שעבודות השיפוץ במבנה הקבוצה ייעשו לקראת שנת בר המצווה שלה. והפעם מן היסוד.