סלמן: "שמח שנשארתי דמות שמקובלת על כולם"

גם ארבע שנים אחרי עזיבתו את הפועל ירושלים, סלמן עמר ממשיך להיות מושא חלומם של האוהדים האדומים בעיר. בקרב אוהדי הפועל קטמון הוא חלק משיר שהקדישו לו האוהדים – "אוהב אותך סלמן עמר, מי שקופץ שונא בית"ר", ואוהדי הפועל ירושלים נזכרים בערגה בימים שבהם שיחק בקבוצה, וגם באלו שהיה המאמן, בשנת 2012, אז הפועל ניצבה מרחק שלוש נקודות בלבד מהמקום הראשון בלאומית.

"אני שמח שנשארתי דמות שמקובלת על כולם, גם על אוהדי הפועל וגם על אוהדי קטמון", מתייחס סלמן לנושא בראיון ל"ספורט כל העיר". "יש בערבית פתגם שהתרגום שלו הוא: 'רואים את הטוב באדם רק כשמנסים מישהו אחר'. אז אני לא אומר חלילה שהאחר לא טוב, אבל ככה זה".

בשלוש השנים האחרונות מאמן סלמן בליגה הפלסטינית. בדצמבר 2015 אימן את הילאל אל קודס ממזרח ירושלים, הציל אותה מירידה והגיע איתה לגמר הגביע, והיום הוא מאמן אהלי אל חליל מחברון, שאיתה זכה בגביע והגיע פעמיים למקום השני. בעונה הנוכחית, שנפתחה לפני כחודש, מדורגת קבוצתו במקום הרביעי.

"כדורגל זה כדורגל בכל מקום", הוא אומר. "בליגה הישראלית הכול מקצועני יותר, וזה ההבדל. בליגה הפלסטינית משחקים שחקנים שיכולים לשחק בכיף בליגה הלאומית בישראל, אבל מה שמוריד את הרמה זה המתקנים. המגרשים שם קטסטרופה. הכדורגל ברשות הפלסטינית בנוי סביב הנבחרת. אם יש לנבחרת משחק, אפילו משחק לא רשמי, עוצרים את כל הליגה, לא מעניין באיזה שלב היא נמצאת. הנבחרת זה הדבר הראשון, הליגה משנית".

עושה לך משהו כשאתה שומע שבקטמון מזכירים את שמך בשירים?
"בטח. יצא לי לשמוע אותם שרים לי – זה נותן לך להרגיש שאתה עדיין שייך למקום שבו גדלת ושנתת בו כל כך הרבה, וחשוב לי לומר שמאוד כואב לי לראות אוהדים של קבוצה אחת נמצאים בשני מקומות. קשה לי להסביר את זה אפילו".

גדלת בקטמון?
"אחרי שבוע בקטמון אתה מבין שהאנשים שסביב המועדון ובתוכו הם אותם אנשים שהיו בהפועל, והלכו למקום אחר. אלה האנשים שגדלתי איתם ועליהם, עם כל הכבוד. ההצלחה נמצאת שם, בדבר החדש, היותר רענן הזה".

ולמרות האהבה מהאוהדים ועל אף היחסים הקרובים שלך עם שי אהרון, מעולם לא אימנת בקטמון, למרות שהשם שלך כן עלה.

"אני מאמין שמה שצריך לקרות בחיים קורה. לא מתעסק ב'למה לא הייתי שם'. הפעם האחרונה שבה השם שלי עלה בהקשר של קטמון היה לפני שנה ותשעה חודשים, שבוע לפני שאבא שלי נפטר, ואני יכול לומר שלא כואב לי שזה לא נסגר בסופו של דבר, מסיבה פשוטה: הרווחתי שבוע נוסף עם אבא. כנראה הגורל לא רצה שאהיה שם".

מהי דעתך המקצועית על קטמון של העונה?
"ליאור זדה ושי אהרון עושים עונה נפלאה בעיניי. הם צריכים לשמור על היציבות עונה אחת, ואם יהיה משבר – להתגבר עליו במהירות. אם אני מסתכל על הליגה הלאומית השנה, זו סוג של הזדמנות לעלות ליגה".

ומנגד, כשאתה רואה את מצבה של הפועל כיום?
"יש לי בהפועל חבר או שניים, שמספרים לי מה קורה. גם אוהדים מספרים לי. חבל שמקום כזה נמצא היכן שהוא נמצא. הלוואי שדברים ישתנו, והבנתי שמתחילים את השינוי ממחלקת הנוער, אבל המראה של כל מועדון היא הקבוצה הבוגרת, ושם המצב לא נעים בלשון המעטה".

סלמן עמר (צילום: פול סגל)

אתה לא חושב שהמועדון יכול לצמוח מחדש דרך ההשקעה בנוער?
"כל פעולת החייאה בהפועל מבורכת בעיניי, במיוחד כשיש בלב העשייה בנאדם כמו מישל דיין שיודע בדיוק מה לעשות. דמות כמו מישל חשובה מאוד שם. אבל עדיין ישנה בעיה – אלא אם כן אתה רוצה להפוך את הפועל לקבוצה כמו גדנ"ע יהודה, קבוצת נוער".

לפעמים, בינך לבינך, אתה מצטער שגדלת שם?
"חס וחלילה. הפועל נתנה לי במה. הפועל זה בית, זה המקום שבו גדלתי. אתה לא יכול לבוא ולומר על ההורים שלך שהם לא היו טובים. לצערי הרב, המצב לא משתנה".

יוסי סאסי הרס את הפועל?
"כשאתה לא פותר בעיה מהיסוד וכל פעם אתה תופר טלאי על טלאי, בסופו של דבר זה הופך למשהו חלש. ממועדון חזק בסוף שנות ה-90, שהגיע למעמד גמר גביע המדינה, ירדנו ליגה בשנות ה-2000 – ומשם אף אחד לא הצליח להרים את המקום הזה. מי שאחראי על הקבוצה במשך יותר מ-20 שנים הוא יוסי סאסי, אז כנראה הוא אחראי לאיפה שהקבוצה נמצאת היום, אין ספק".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

לדעתך, ביום שאחרי סאסי עדיף שעדיין תהיינה שתי קבוצות, או שכדאי לאחד ביניהן?
"לדעתי קבוצה אחת טובה חשובה לירושלים. קבוצה שתיתן יריבות לבית"ר, קבוצה אחת חזקה עם גב כלכלי חזק, עם אוהדים חזקים. למה לחלק את אותה קבוצה לשניים? אם אפשר להחזיר את ההורים שהתגרשו לחיות יחד, למה להמשיך ולחלק את הילדים? ברגע שתהיה קבוצה אחת והיא תכבוש גול, הכול יחזור למה שהיה, להפועל של פעם".

מה חשבת על העזיבה של אמל חאיק לבית"ר נורדיה?
"כואב. בכל פעם אתה שומע עוד סיפור ועוד סיפור, זה כואב. אמל חי את שני הצדדים, הערבי והיהודי, בצורה מאוד יפה. הוא סמל לדו קיום, משכיל, בן אדם לפני הכול. כואב לראות אחד כמוהו עוזב את הבית. כשאימנתי את הנוער בהפועל, היו לי שחקנים שקיבלו הזדמנות אחר כך גם בבוגרת, ומכל השמות האלה נשארו שגיא יוסף ואלי דרעי. השאר נעלמו, זה עצוב".

הבעלים של בית"ר, משה חוגג, שם לו למטרה להביא שחקן מוסלמי, אולי גם מאמן מוסלמי. אתה מוכן?
"אני בנאדם הגיוני מאוד, ולא נראה לי שזה יקרה. אם אתה עושה מהלך כזה בבית"ר, תביא מישהו משמעותי, כמו דיא סבע, שייתן גול ועוד גול. אז זה יצליח. אני אישית מכיר הרבה אוהדים ערבים שרוצים להגיד שהם אוהדי בית"ר, אבל מפחדים או מתביישים להגיד שהם כאלה".

בסוף עוד תגיד שגם אתה כזה…
"תרגיע".