העונה הסדירה של הליגה הלאומית הגיעה לסיומה ביום חמישי האחרון, כשהפועל קטמון סיימה את המשחק מול הפועל רמת גן בתיקו 2:2 מאכזב ורגע לפני שמשחקי הפלייאוף העליון יוצאים לדרך, הקבוצה מרוחקת כדי 5 נקודות מהמקום השני ומליגת העל. בעוד שחקני הפועל קטמון נלחמים על כר הדשא במטרה להשיג את המקום השני ואת הכרטיס לליגת העל, השחקן שאולי הכי מזוהה עם הקבוצה ולבטח אחד האהובים ביותר, עוז צבאג, נמצא במאבק מסוג אחר ולא יכול לסייע לקבוצה בקרבות העלייה.
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- כל הכתבות על הפועל קטמון ירושלים
צבאג, בן 35, קרע לפני כחודש את גיד האכילס במהלך אימון של הקבוצה, פציעה שסיימה לו את העונה הנוכחית. אחרי התייעצות ואבחון רפואי שעבר, התברר כי אינו זקוק לניתוח, אך יחד עם זאת, עתידו המקצועי לוט בערפל, וכלל לא בטוח שיוכל לשוב ולשחק.
למרות זאת, הקשר נשמע השבוע אופטימי ושמח. "המצב המקצועי של הפועל קטמון גורם לי לאושר עילאי", מדגיש צבאג בראיון ל"ספורט כל העיר". "יחד עם זאת, ברור שלא ציפיתי לסיים כך את העונה, במיוחד כעת, כשאנחנו נמצאים בשלבים המכריעים כשהכי כיף להיות חלק מהם. אבל זה חלק מהכדורגל, אעבור את זה ואחזיק אצבעות מהיציע".
מה מצב הפציעה שלך? התחלת כבר שיקום?
"כרגע עדיין לא התחלתי את שלב השיקום, אני הולך עם מגף מיוחד שיש לו זוויות הליכה, השיקום יתחיל בעוד חודש בערך".
העונה כבר לא תחזור לשחק, יש חשש שסיימת קריירה?
"האמת היא שיש חשש כזה, אבל אני לא רוצה להסיק מסקנות מהירות. כולי תקווה שאחזור, אבל כרגע הכל דיבורים בעלמא".
עוז צבאג (צילום: גיא יצחקי באדיבות katamon.co.il)
כבר יצא לך במהלך הקריירה לראות את קטמון מהיציע או מהספסל בגלל סיבות שונות. התחושה הפעם שונה?
"ברור שההרגשה שונה, קודם כל מעצם זה שאני אפילו לא חלק מהאימונים. אני אוהב לחיות את השחקנים, את המועדון, את הצוות המקצועי, ופתאום אין לי את זה, ואין לי את זה דווקא בתקופה מאוד היסטורית, שמאוד יתכן שבסיומה אולי נעלה לליגת העל. די מבאס להיות בחוץ, אבל אני מאמין שהחברים שלי בקבוצה יעשו את העבודה ושהעונה תסתיים בצורה חיובית, כמו שמגיע למועדון הזה".
עוד לפני הפציעה לא קיבלת יותר מדי דקות ולמעשה היה נראה כאילו אתה בעונת פרישה?
"אמנם לא שיחקתי, אבל הרגשתי טוב עם עצמי באימונים וגם בדקות ששיחקתי במשחקים. לפני הפציעה הרגשתי שאני יכול להמשיך עוד עונה, עכשיו הפציעה טרפה את הקלפים. אני לא יודע מה יהיה. באופן אישי אני מאוד רוצה להמשיך לעונה נוספת, אבל הכל במסגרת היכולות".
מה עשתה לך באופן אישי הישיבה העקבית על הספסל?
"קל זה לא. הייתי צריך לעשות סוויצ' בראש כדי לעבור את השינוי הזה בשלום, להפנים את המצב החדש ולהבין אותו. ועדיין, גם אחרי הסוויצ' בראש, יש מצבים שאתה יושב בספסל ופתאום רואה מצב כזה או אחר על הדשא אתה מתעצבן ואומר, 'הנה, כאן כן הייתי צריך להיות שותף', אבל בסופו של דבר אני נשאר קר. אני מאוד מחובר לשי אהרון ולליאור כמו שכולם יודעים, כך שגם אם שיחקתי פחות, נהניתי ובסופו של דבר גם בדקות הלא רבות ששיחקתי, תרמתי הרבה השנה".
היו משחקים שכעסת?
"כמובן. אין שחקן שלא חווה את זה, התפוצצתי על הספסל, כי חשבתי שהיו משחקים שיכולתי לתרום, אבל מעולם לא הראיתי את זה. נשכתי שפתיים כי אני מכבד את המועדון ואת האנשים, אבל לומר שלא התפוצצתי, או שזה לא הפריע לי? אשקר אם אומר זאת. זה קרה לי לא פעם ולא פעמיים".
במידה ולא תוכל להמשיך ולשחק בליגה מקצוענית, יש מצב שתרד לליגה א'?
"כמובן שזאת גם אופציה"
אז הקבוצה הבאה שלך יכולה להיות הפועל ירושלים?
"זה לא יכול לקרות, בגלל קטמון. זה חד משמעי וברור לכולם שלא אהיה שם".
רוצים להישאר מעודכנים?
צבאג, כידוע, הוא השחקן היחידי בסגל של הפועל קטמון שנמצא בקבוצה מרגע ההקמה שלה – אי שם בעונת 2007/08, אז במתכונת של קבוצה מאוחדת עם הפועל מבשרת ציון. אחרי שנתיים נפרדה קטמון ממבשרת ציון ובשל מחלוקות עם ראשי מבשרת, אולץ צבאג להישאר בקבוצה של היישוב ולא היה חלק בעונת העלייה של קטמון מליגה ג' לליגה ב'. בסיום אותה עונה הוא חזר לקטמון ומאז הוא בורג מרכזי וחשוב מאוד בקבוצת האוהדים, כשפרט לחצי שנת השאלה לסקציה נס ציונה בעונה שעברה, הוא משחק בשורות המועדון.
עם רזומה כזה, כלל לא מפתיע שהחלום של צבאג הוא לפרוש כשהקבוצה נמצאת בליגת העל. "החלום הזה עדיין יכול להתגשם", הוא מדגיש. "בוא לא נשקר, יהיה לי קשה לשחק בליגת העל, אבל כרגע מוקדם לדבר על זה. קודם שהקבוצה תעלה, אחר כך נראה מה קורה איתי. בלי קשר אלי, קטמון בליגת העל זה חלום ואני בטוח שהוא יתגשם השנה. גם אם לא השנה אז בשנתיים הקרובות, למרות שאני ממש מאמין שזה יקרה כבר השנה".
אתה רואה בדמיונך מצב שבמשחק האחרון של העונה, אחרי שקטמון כבר הבטיחה עלייה, אתה מקבל כמה דקות אחרונות למרות הפציעה?
"זו סיטואציה אפשרית מאוד והלוואי שזה יקרה. זה התסריט הכי אופטימי שיכול להיות. אני אעלה לכר הדשא גם עם קביים או כיסא גלגלים. קטמון זה הבית שלי, אני מחובר לאוהדים עד עמקיי נשמתי, קטמון זה מקום מאוד מיוחד וכיף גדול לי להיות חלק מכל זה".
עוז צבאג (צילום: דאפי ספונר באדיבות katamon.co.il)
מה חסר לקטמון כדי שתסריט העלייה יתממש?
"יציבות. היינו קצת לא יציבים ואיבדנו נקודות בדרך, אבל הליגה הזאת משוגעת, הכול עניין של מומנטום. אנחנו רואים שכל תקופה מסוימת, באה קבוצה, תופסת מומנטום, כולם מדברים עליה שהיא החזקה והיא המועמדת לעלות, כך שאני מאמין שתקופה חיובית שלנו, תסמן גם אותנו ואז נוכל לעשות את זה".
ולסיום, אתה רואה את עצמך ממשיך בקטמון גם אחרי הפרישה?
"היו דיבורים בעבר, אבל כל דבר בשעתו. אני מעריך שאשאר קשור למערכת בקונסטלציה כזאת או אחרת, גם שי אהרון אמר לי את זה, אני כמובן אשמח להגיע ולתרום".
אדום שחור
כפרה עליך מלך
אין כמוך!