דעה | בלי יומרות: האם הליגה הלאומית היא תקרת הזכוכית של הפועל קטמון?

הפועל קטמון סיימה את העונה בסטייל יחסי, עם ניצחון חוץ נאה על בית"ר תל אביב בת ים, עם המקום הרביעי ועם תחושת אופטימיות באשר לרכישה אפשרית של השם 'הפועל ירושלים'.

אבל מאחורי הסיום הזה עומדת מציאות קצת יותר אפורה – קטמון סיימה עוד עונה עם אותה תוצאה – צמרת הליגה השנייה, בלי להוות פקטור אמיתי במאבקי העלייה. רק ליד.

לכאורה, כאמור בפתיח, לראשי קטמון יש לא מעט סיבות לראות את העונה הזו כמוצלחת, או לכל הפחות לכזו שבה עמדה הקבוצה בציפיות ובמטרות שהוצבו בתחילת העונה. הרי התקציב ירד, צעירים רבים שולבו ואיך אפשר בלי התירוץ האולטימטיבי – מכבי פתח תקוה ובני סכנין, שתי היורדת מליגת העל בקיץ שעבר, שהן גם אלה שעלו בסוף בחזרה, העמידו תקציב גבוה מאוד, כשגם עירוני ראשון לציון של עמוס לוזון כיוונה לעלייה ושפכה לא מעט כסף.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת3"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אבל זו לטעמי גישה תבוסתנית, שבסך הכל אפשרה לראשי קטמון לחשוב בקטן והורידה את רף הציפיות מעל כתפי המנהל המקצועי שי אהרון והמאמן זיו אריה. הגישה התבוסתנית הזו הובילה את קטמון לעמוד בציפיות אבל גם לשעמם את האוהדים ולא להיות פקטור במאבקי העלייה. התירוצים הרי היו מוכנים מראש ולכן גם הדרישות מהשחקנים ומהצוות המקצועי היה בהתאם – ועם גישה כזו למועדון ייקח עוד הרבה זמן לעלות ליגה.

הסיטואציה הזו נוחה מאוד לשי אהרון, שנהנה ממנה. בלי לחץ, בלי ציפיות עלייה, העיקר להעביר עוד עונה בלי שמעמדו יפגע ואף אחד לא יגיד שהוא נכשל, אבל הוא כן נכשל. אם מועדון כמו קטמון, שמתיימר יום אחד לשחק מול בית"ר בדרבי בליגת העל מרשה לעצמו לוותר כבר מתחילת העונה על מאבק העלייה, אז מדובר בכישלון. אם מוסיפים לכך את העובדה שקטמון יכולה להעמיד תקציבים גבוהים (צריך רק לבקש מהספונסרים במקום לבקש מהם להוריד פרופיל), הרי שהנמכת הציפיות הזו מובילה לגישה לא נכונה שלא תורמת כלום למועדון כמו קטמון.

נועם שרפלר (צילום: פרטי)

בקטמון צריכים לבדוק לעומק מדוע כבר שנים שהם לא מצליחים להתרומם מעל תקרת הזכוכית שנקראת פלייאוף הלאומית. במועדון צריכים לברר מדוע זה קורה בזמן שקבוצות צנועות יותר כמו חדרה ונס ציונה כן הצליחו לעשות עלייה.

יש שאלות שצריכות להישאל אחת מהן היא האם האג'נדה הקהילתית שתופסת את מקום גדול מאוד בחיי המועדון היא זו שמפריעה לקבוצת הבוגרים "לעשות את זה" ובאמת לעלות ליגה? אני חושב שכן.

הפעילויות שהמועדון עושה הן מבורכות וחשובות, אבל נדמה לא פעם שהן הכותרת המרכזית ושבמועדון "שכחו" שמדובר לפני הכל במועדון כדורגל מקצועני, שצריך לשאוף כמה שיותר גבוה ולשים בראש סדר העדיפויות את קבוצת הבוגרים, שלפעמים נדמה שהיא עוד שחקן בהצגה.

מבחינה מקצועית, מדובר באחת הקבוצות היותר חלשות שהמועדון העמיד בחמש השנים האחרונות. ברמה ההתקפית, קטמון היא קבוצת ההתקפה החלשה ביותר מבין קבוצות הפלייאוף ובין הגרועות בליגה. לא ברור לי על מה זיו אריה ממשיך לקבל קרדיט עם כזה כדורגל משעמם, חסר יצירתיות ואופי משחק הגנתי כאילו היה מדובר בקבוצה שנלחמת על חייה? הסברה שלי – כנראה שזה מתאים לשי אהרון שיכול להמשיך ולהסתתר מאחורי המאמן האנמי והמרדים.