הפועל קטמון ירושלים הציגה משחק מעולה נגד מובילת טבלת הליגה הלאומית מכבי פתח תקוה, אבל רק במחצית הראשונה. קטמון הובילה 0:1 והיה ברור שהיא משתוקקת לשמור על היתרון ולגמור את המשחק בניצחון מינימלי. במחצית השנייה צפינו בעיקר במסירות ארוכות לווילי אגאדה, והוא התקשה מאוד לתפקד לבדו נגד שלושה מגנים. התוצאה, 1:1, היתה בלתי נמנעת. נחלנו אכזבה רגשית, אבל אובייקטיבית יש לומר שהתוצאה היתה מוצדקת.
הקשר אווקה אשטה הציג משחק איכותי ברוב דקות המשחק, אבל גם הוא נרגע במקצת במחצית השנייה. כך גם הקשר סער בנבנישתי, שעבד בפרך אבל המשחק המפוזר במחצית השנייה הקשה עליו מאוד. קטמון יכולה וחייבת לשלוט במרכז השדה, בעיקר במשחקי הבית אבל הפעם עשתה זאת רק במחצית הראשונה. בסך הכל זה לא היה משחק מאכזב ורוב השחקנים הצעירים מגלים שיפור ממשחק למשחק. מכבי פתח תקוה, שנחשבת לקבוצת ליגת על לכל דבר, לא התעלתה לרמתה של קטמון, וזה יפה. קטמון בסך הכול מענגת, הקהל אוהב אותה ובצדק, והיא שומרת היטב על מקומה בצמרת אם כי אינני רואה בה כרגע מועמדת סבירה לעלייה.
- הוראות פיקוד העורף באזור ירושלים – מעודכן ליום שלישי 12.11.19
- בעקבות איום הירי על ירושלים: בעירייה התקיימה הערכת מצב
- אבנים הושלכו לעבר כביש ירושלים-מעלה אדומים
אני חוזר על ההערה מהפעמים הקודמות: יש לשים קץ למשחקים המיותרים ומורטי העצבים בתוך הרחבה שלנו. קטמון משלמת מחיר על כך ואין טעם להפגנות ארוגנטיות מצדה. סגנון המשחק של קטמון במחצית הראשונה היה מרהיב, ויש להתמיד בו לאורך משחקים שלמים.
בכל זאת, חידה
הכתובת על הקיר באצטדיון סמי עופר היתה ברורה כשמש כבר במחצית הראשונה. בית"ר אמנם הובילה אחרי בישול מבריק של עלי מוחמד, אבל מכבי חיפה היתה עדיפה בהרבה. שוב בלטה חולשתה המנטלית של בית"ר והיעדרו המוחלט של רצון אמיתי לנצח. מכבי חיפה ממש טרפה את בית"ר לאורך כל המשחק והביסה אותה בצדק.
הנסיגה של בית"ר אחרי שער היתרון שלה היתה מבוהלת, כמו של צבא מובס בימי קדם. לא מדובר במשחק מבוקר שיטתי, אלא בבריחה היסטרית משדה הקרב. תוצאה של 6:1 היתה משקפת יותר את האירועים.
אבל הכדורגל לא היה העיקר במשחק הזה. כתבים רבים שיבחו את "האווירה הנהדרת" אבל הקריאות הגזעניות של אוהדי חיפה כלפי המגן המעולה אנטואן קונטה היו מגעילות ובלתי נסלחות. חבל שהשופט לא הפסיק מיד את המשחק. הגזענות היא מאוסה גם כאשר שחקן זר של בית"ר הוא הקורבן. הפעם הגדישו אוהדי חיפה את הסאה, והעליבו לא רק את קונטה אלא גם את השחקנים השחורים שלהם.
אין עליהם
צפיתי במשחק העונה האנגלי באנפילד בלב חצוי. אני אוהב את שני המאמנים, יורגן קלופ של ליברפול ופפ גווארדיולה של מנצ'סטר סיטי אבל לא היה מנוס מהכרה בניצחונו המוחלט של הגרמני. פעם הכתרתי את קלופ כמאמן הגרמני הכי לטיני בעולם. דווקא נגד סיטי הוא היה שליו יחסית, כאילו ראה את הנולד. ליברפול הציגה כדורגל נפלא גם במישור הקבוצתי וגם בהברקות האישיות. ליברפול עשויה לזכות באליפות בצדק מוחלט, אם כי שומה עלינו לחכות למשחקי חג המולד כדי להגיע למסקנה סופית.
תגובות