דעה | מרכז השדה של קטמון חייב להיות מסודר יותר

הניצחון הגדול בחוץ נגד סכנין (1-3) יצר ציפיות מתוקות בקרב רבים מהאוהדים האדומים. אוהדים מנוסים יותר ידעו שהמשחקים במהלך העונה לא יהיו קלים, והרבה דברים בלתי צפויים יכולים להתרחש. הקהל הגדול יחסית הגיע לטדי ביום ראשון בערב במצב רוח טוב, והאווירה היתה מצוינת. משהו בסגנון משחקה של קטמון, גם נגד סכנין, הבהב בכל זאת כמו נורת אזהרה. במשחקי חוץ נשק המתפרצות המהירות בהנהגת אדיס צ'קול ו-וילי אגאדה, יכול להיות קטלני. במשחקי בית ההגנה חשופה כיוון שהקשרים נוטים לעזור יותר להתקפה. לכן עד שריקת הפתיחה, המשחק היה חידה מרתקת. הפועל רמת גן הובילה כבר 0:2 ובכל זאת שרתה אווירה של אופטימיות ביציעים. התיקו 2:2 בסיום היה בהחלט משביע רצון. ניתן היה לנצח אבל גם הפסד לא היה רחוק. בסך הכול הקבוצה נלחמת, אבל היא זקוקה לאדיס צ'קול בהרכב הראשון בכל משחק ול-90 דקות.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

מסקנות ביניים: ניתן להישאר בלאומית עם קבוצה צעירה ונחמדה כזו, ובלבד שמרכז השדה יהיה קצת יותר מסודר. משחק האגפים הוא טוב אבל אין בו די. לא סבלנו בטדי, ראינו הרבה התקפות משני הצדדים וגם בשעת ערב היו ביציעים המון ילדים, מחזה מרנין לכל הדעות.

פשיסטים אדומים
כאשר עמיתי אבי רצון קרא לאוהדי הפועל תל אביב "פשיסטים אדומים" כעסתי עליו. למען האמת החברות ההדוקה בינינו לא החזיקה מעמד נוכח העמדות הפוליטיות המנוגדות באורח כה מהותי. עם זאת, כעסתי הרבה יותר על המנוולים שלעגו לאסונו של שוער מכבי תל אביב שורה אוברוב. הם הכתימו את החולצה שלהם ואת צבעה. השבוע הגדילו לעשות כאשר תקפו וכמעט הרגו אוהד שצעק לעברם "יאללה בית"ר". אני מאמין לו שהוא אמר את הדברים ברוח טובה, אבל זה בכלל לא משנה. מעשה הלינץ' נגדו היה מתועב וכל התירוצים לא יעזרו.

נבחרת בינונית
עם כל הצער שבדבר, נבחרת ישראל בכדורגל היא בינונית ברמתה, ממש כמו הקבצות הבכירות שלנו, שמנסות להתמודד באירופה. אין לנו שחקנים כמו יוסי אבוקסיס, אריק בנאדו, איל ברקוביץ', חיים רביבו או אלון מזרחי. ביבשות אחרות לא רוצים אותנו מסיבות פוליטיות (די מוצדקות לטעמי); באירופה החותם שלנו הוא קלוש, בלשון המעטה. לא נותר לנו אלא לקבל בענווה את גורלנו העגום ולראות את המשחקים בטורנירים החשובים בטלוויזיה.

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

והנה המסקנות שלי משני המשחקים האחרונים: הנבחרת לא תגיע לגמר הטורניר, זה חבל אבל לא נורא; היו כמה תגליות נפלאות, כולל מנור סולומון, שון וייסמן והשוער אופיר מרציאנו, שאלמלא הוא היינו נוחלים תבוסה; השילוב של בני דתות שונות בנבחרת מצליח מאוד, וגורם לישראלים טובים ואנטי-פשיסטים הנאה וגאווה; המאמן אנדריאס הרצוג מתאים מאוד לתפקידו, ואין אצלו לא מורא ולא משוא פנים. יש מקום וחשק לעקוב אחרי הנבחרת גם בעתיד ואולי ליהנות לא רק מהיכולת אלא גם מהתוצאות.