מהסדרה מול הפועל באר שבע אי אפשר ללמוד כלום ואי אפשר להסיק דבר. הפועל, די כצפוי יש לומר, נפנפה את הקבוצה מבירת הנגב בדרך לפיינל פור שיתקיים בעוד כשבועיים. הקבוצה הסימפטית של רמי הדר לא היתה מסוגלת להוות יריבה שקולה לזו של עודד קטש, וכך באמת היה.
לבאר שבע אין את סקוטי הופסון שיקלע מחצי מגרש וינצח על הבאזר, או את זאק לידיי מגלבוע/גליל שתפס יום נהדר ברבע הגמר לפני שנה. מעבר לכך, לא ברור איך קבוצה כמו באר שבע הצליחה בכלל להשתחל לפלייאוף. אולי כן ברור – הליגה חלשה מדי וארוכה מדי.
להפועל אולי היה קל באימונים, אבל יהיה קשה בקרב. הקלות במשחקי רבע הגמר עלולה להיגמר במפח נפש בחצי הגמר או בגמר הפיינל פור. ניצחונות קלילים מפתחים שאננות, שאותה אסור יהיה למפגש הצפוי בגמר מול מכבי תל אביב, שכרגע נראית ומשחקת כמו הקבוצה הטובה ביותר בליגה.
ואם מדברים על הצהובים, היום (שישי) נציין 12 שנים לאחד המשחקים הכי טראומטיים בתולדות המועדון האדום – משחק הדמעות של מאיר טפירו. אף אוהד אמיתי של הפועל לא יוכל לשכוח את מספר 12 יורד לספסל וממרר בבכי כארבע וחצי דקות לסיום משחק הגמר הכי מותח שהיה פה מאז ומעולם, לאחר שיצא ב-5 עבירות (שתי האחרונות לא היו מחויבות אם בכלל היו), תוך כדי שהוא ממלמל לסמי בכר, "אתה לא מתבייש? אני שואל אותך שאלה, אתה לא מתבייש סמי? כל הקריירה חיכיתי לזה!".
הבקשות הפכו לצעקות. "תתבייש! בושה!", צרח הרכז שסירב לקבל את רוע הגזירה בדרכו לספסל. "מה זה הפועל?" התמוגגו מעונג הצהובים ביציע, בעוד שהאדומים ביקשו "מלחמה, מלחמה, מלחמה!". מאיר, שהפעם לא נרגע, טמן את ראשו במגבת כשהמצלמות תיעדו אותו בכל רגע נתון, סופרות לו כל דמעה. לאחר מספר דקות ראה הגיבור אולי הכי טרגי בתולדות הכדורסל הישראלי את החברים שלו עושים במכנסיים בלעדיו ואת דרק שארפ מניף עוד צלחת. פוטו פיניש הזוי. באותו לילה כולנו בכינו יחד עם מאיר.
אלון סין משה (צילום: פרטי)
אולם הפחים
אחד הדברים הכי דוחים בספורט שלנו הוא אוהל הבידוק בכניסה למגרשים שונים. הדרישה להיכנס לתוך מתחמים סגורים, שבהם שוטרים דוחפים ידיים עמוק למכנסיהם של האוהדים רק כדי למצוא שם כלים חשודים, מעוררים בי את רפלקס ההקאה. וכך כתב אחד האוהדים באחת מקבוצות הפייסבוק של האדומים על "החוויה" שעבר ביום ראשון האחרון בהיכל הקונכייה: "חצי שעה לפני המשחק (אני) מגיע לכניסה לאולם בכוונה להיכנס. מאבטח מסתכל אליי, אומר 'תעמוד פה בצד'. שואל "למה?' ואין תשובה. אחרי דקה (הוא) אומר לי תיכנס לאוהל בידוק, "תוריד מכנסיים וחולצה", ולמאבטח שבפנים "תבדוק אותו טוב". בלי הסבר, בלי סיבה, בלי כלום. מתווכח איתו, מההלם (אני) לא מתחיל לצרוח שם. שלפתי טלפון והפעלתי מצלמה. האידיוט נבהל ואמר למאבטח 'טוב, עזוב, תבדוק אותו רגיל'. מהשוק לא דרשתי (את ה)שם שלו, לא צילמתי, לא עשיתי שם מהומה ואני מתחרט על זה. חוויה מגעילה, מאבטח דוחה".
והיו גם כאלה שהתלוננו על כך שבכל האולם לא היה מתקן לשתיית מים או נייר בשירותים. תכלס, בכיינים. כולכם בכיינים ומפונקים! צמאים? תשתו מים מהניאגרה ותנגבו.. נו בחייכם, תהיו קצת יצירתיים.
תגובות