כשפוטיס קציקאריס פוטר אי שם בחודש נובמבר, סטראטוס פרפרוגלו, הפורוורד היווני של הפועל, נכנס לסוג של דילמה: הוא לא ידע מה קורה איתו ולאן הוא ממשיך מכאן. אחרי הכל, הוא ידע בדיוק מי הביא אותו לארנה. "לא ידעתי אם אני נשאר או עוזב. הפיטורים של המאמן קציקאריס לא היו קלים בשבילי, לא ידעתי מה להגיד או איך להגיב", מספר פרפרוגלו בראיון ל"ספורט כל העיר".
בסופו של דבר, ואחרי לא מעט לבטים, היווני החליט להישאר בהפועל. "היתה לי אפשרות לעזוב אחרי היורוקאפ בסוף דצמבר, אבל החלטתי להישאר", הוא מציין, ומסביר את החלטתו: "בקבוצה דיברו איתי ואמרו לי שאני שחקן חשוב לקבוצה. נשארתי למרות שיכולתי לחזור ליוון. לקבוצה היה חשוב שאמשיך, והחלטתי שאהיה איתם".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- לכל הידיעות החמות על הפועל ירושלים
מה הביא שחקן עם רזומה כמו שלך לחתום הפועל?
"דיברתי עם המאמן קציקאריס בקיץ. אני מכיר אותו עוד מהנבחרת. הוא הסביר לי שזה מועדון מכובד עם מטרות רציניות, שהשנה רוצה ללכת רחוק. רק באזור ספטמבר החלטתי שאגיע – ניסיתי להישאר ביוון, ליד המשפחה, אבל זו היתה הזדמנות מיוחדת לשחק בירושלים, במקום שבו תמיד רציתי לבקר, וזאת קבוצה שנמצאת בעלייה. זו מוטיבציה גדולה בשבילי. היו לי הצעות אחרות, אבל אף אחת מהן לא היתה מעניינת כמו זו. הפועל היתה ההצעה הכי טובה שהיתה לי. דיברתי עם פוטיס על הקבוצה ועל החיים בירושלים. הוא הגיע כחודש לפניי והפך את ההחלטה לקלה הרבה יותר".
ואז החלה העונה והפגנתם יכולה מאוד ביורוקאפ עד ההדחה. מה קרה שם?
"זה היה מאכזב מאוד. המטרה שלנו היתה לנסות ולהגיע כמה שיותר רחוק במפעל הזה. אני חושב שהכימיה בקבוצה היתה גרועה ולא עבדה מההתחלה – המאמן ניסה לכוון לסגנון מסוים, השחקנים רצו משהו אחר. אני הצטרפתי בשלב מאוחר יותר, אבל עדיין – שיחקנו רע. לא עמדנו במטרות שלנו, לא הופענו כפי שהיינו רוצים ולא הגענו לסיבוב השני. זה מאכזב מאוד, עבור כולנו, אבל אנחנו חייבים להסתכל קדימה – יש עוד אתגרים ומטרות שאנחנו חייבים לעמוד בהם".
עיקר הבעיות היו בין קרטיס ג'רלס, השחקן המרכזי בקבוצה, לבין קציקאריס. זו היתה, לדעתך, החלטה נכונה לשחרר אותו?
"הוא שחקן מאוד מאוד מוכשר. היינו יחד רק שבועיים לפני שהוא שוחרר, אבל הוא בחור טוב. אני לא יכול להגיד לגבי השחרור כלום – זו החלטה של הקבוצה. אין לי מושג אם זה היה נכון או לא. תלוי מה הם ניסו לעשות. הוא לא הסתדר עם המאמן, זה פשוט לא עבד".
ההחלטה הזו הפכה אתכם לקבוצה חלשה יותר. אולי בגלל זה לא עברתם שלב באירופה.
"לדעתי זה לא רק בגלל שהוא לא המשיך: כדורסל זה ספורט קבוצתי, שחקן אחד לא אחראי לזה. פשוט לא שיחקנו טוב, כולנו".
הפיטורים של קציקאריס היו הכרחיים?
"זו הדרך הקלה לטפל במשבר, להחליף מאמן. זה שינוי אחד שגורם לשינוי גדול אחר כך. כולנו יחד היינו רעים – ההנהלה, המאמן, השחקנים, אבל זו ההחלטה של הקבוצה. זה לא היה קל בשבילי – אני באתי איתו בעצם, ואחרי חודשיים הוא עזב".
אתה שומר איתו על קשר?
"כן. דיברנו אחרי זה על כל מה שקרה ועל איך הוא מרגיש. הוא הגיע לליגה הספרדית, הקבוצה שלו משחקת טוב, אז הכל בסדר מבחינתו".
מי שהמחליף אותו זה עוזר המאמן מודי מאור, ללא ניסיון באימון כלל.
"הוא מכיר את המשחק מצוין. הוא עובד קשה ויש לו עתיד ורוד. זו סיטואציה מאוד לא קלה בשבילו, להחליף מאמן באמצע השנה, אבל הוא מתמודד טוב עם זה. הוא לא חדש בהפועל, אז הוא מכיר את רוב השחקנים מהשנה שעברה ויש לו כימיה טובה איתם. הוא לא מאמן חדש לגמרי, למרות שהוא צעיר בגיל. הוא יודע איך לפנות לשחקנים הוותיקים בקבוצה, ולשחקנים הישראליים. אני חושב שהמצב טוב יותר היום מאשר היה תחת קציקאריס".
לפורוורד היווני, כאמור, לקח זמן להתאקלם, אבל בתקופה האחרונה הקבוצה נראית טוב יותר, עם ארבעה ניצחונות ליגה רצופים, ונראה כי החלה להתייצב ובעיקר שינתה סגנון, לאחר העזיבה של הסקוררים אוסטין דיי וג'רלס.
"אנחנו מנסים לשחק יותר ביחד בזמן האחרון", מציין פרפרוגלו ומוסיף: "עברנו מסגנון אחד לשני, ולוקח זמן להתרגל. אנחנו בהחלט במגמת שיפור, וגם אני. ג'רום דייסון יכול לקלוע 30 נקודות, וסביבו יש שחקנים שמשחקים קבוצתי ותומכים בקבוצה ובדייסון עצמו, שהוא המנהיג והמוציא לפועל העיקרי".
פרפרוגלו גם מדבר על שינוי התפקוד שלו: המאמן מאור משחק איתו לאחרונה בעיקר בעמדה מספר 4, בעוד קודם לכן שיחק היווני בעיקר בעמדת הסמול פורוורד. "אני מרגיש בנוח לשחק כ-4", הוא אומר. "גם בקבוצות אחרות שיחקתי בעמדה הזו, בגלל פציעות של שחקנים אחרים. אני רק מנסה לעזור לקבוצה במה שהיא צריכה. יש לנו הרבה גארדים, אז אני משחק לא מעט כגבוה וזה בסדר מבחינתי".
אתה עוזר ומייעץ לאלן אומיץ', שנמצא בסיטואציה לא פשוטה מבחינתו?
"זה בבירור לא סיטואציה נוחה בשבילו. הוא עובד קשה, הוא מנסה להתאמן חזק ולהוכיח את עצמו, וכשהוא משחק הוא מנסה לתת את כל מה שיש לו ולהישאר חיובי ככל שניתן. אין לו הרבה מה לעשות מעבר לזה. במשחק האחרון מול ראשון לציון הוא הראה מה הוא יכול לתת, אבל הקבוצה והוא צריכים להחליט מה קורה בהמשך השנה".
בעוד שלושה שבועות יש לכם משחק גביע חשוב נגד חולון.
"זה הולך להיות משחק קשה. יש להם סקורר שהוא הכי טוב בליגה (גלן רייס), וקבוצה שלא קל לשחק מולה, אבל אנחנו מחכים לאתגר הזה. יהיה משחק קשה אבל טוב, עם אווירה טובה. אנחנו רוצים לקחת את הגביע, ולדעתי אנחנו יכולים, אבל צריך לנצח קודם כל את חולון. אני יודע שהגביע חשוב להפועל ושיש לחץ, אבל זה חלק מהספורט ומהמהות של להיות ספורטאי".
אתה יודע שהבעלים אורי אלון רוצה מאוד תארים.
"כולנו רוצים תארים: הבעלים, ההנהלה, השחקנים והאוהדים. בדיוק בשביל זה אנחנו עובדים קשה. ננסה לקחת תואר אחד או שניים".
איך אתה מתרשם מהרמה בישראל?
"זה סגנון כדורסל אחר ממה שיחקתי ברוב שלבי הקריירה שלי. כדורסל בסגנון אמריקאי, לעומת הקבוצות ששיחקתי בהן ביוון ובספרד. הקבוצות כאן הרבה יותר התקפיות, יש דגש על שחקני התקפה אמריקאים. בסך הכל הרמה טובה, זה דומה לליגה הטורקית שבה שיחקתי עם אנאדולו אפס, עם הדגש בהתקפה ועם שחקנים אמריקאים רבים".
ומה דעתך על החוק הרוסי?
"זה קשה לשחקנים הזרים, אבל גם למאמן שצריך לזכור זאת כל הזמן. אני חושב שהמטרה פה היא לפתח את השחקנים המקומיים, אבל אני לא יודע אם זה החוק החביב עליי. אני חושב שאם מגיע לך לשחק אתה צריך לשחק, ולעזוב את החוקים האלה, אבל אני מניח שאם הישראלים ישחקו יותר הם יוכלו להשתפר – זו המטרה של העניין".
איך הקהל של הפועל ביחס לקבוצות הגדולות ביוון שבהן שיחקת?
"זה מאוד דומה למה שקורה ביוון. האוהדים שם טובים מאוד והאווירה מדהימה, אבל הם לא מגיעים למשחקי הליגה, רק למשחקים החשובים – בעיקר בין אולימפיאקוס לפנאתנייקוס ובאירופה. כאן האוהדים שלנו מגיעים לכל משחק, גם בליגה, אפילו בחוץ, וזה די ייחודי. הם מגיעים גם כשאנחנו משחקים מול קבוצות לא גדולות, וזה בהחלט עוזר ותומך בנו".
אתה רואה את עצמך ממשיך לשנה נוספת בקבוצה?
"אני לא יודע עדיין מה יהיה בשנה הבאה, אם ירצו אותי ומה יהיו התוכניות שלי. הכל פתוח".
לסיום, אתה מרוצה מהחיים בישראל?
"אני אוהב לגור בירושלים. יש הרבה דברים נחמדים שאפשר לעשות עם ילדים, כיף לנו כאן".
תגובות