נתחיל מהסוף. הסגל שבנתה הפועל ירושלים בקיץ 2024 הוא סגל טוב, אך מלווה בכמה סימני שאלה. במעבר על סגל השחקנים, ניתן לראות ראשית כל שמדובר בקבוצה מאוד עמוקה, עם אפסייד גבוה ועם סגל מאוד ורסטילי. הקבוצה נבנתה תוך מחשבה לאיוש כל עמדה ביותר משני שחקנים, והעובדה הזו קריטית במיוחד היות ולקבוצה צפויה עונת משחקים עמוסה יותר (בזכות שיטת המשחקים ביורוקאפ), ותתבטא גם בליגה הישראלית, בה תתאפשר הרחבת הרוטציה על ידי רישומו (ובאיחור של שנה) של קרינגטון כישראלי.
ובאשר לסגל עצמו – עמדת הרכז תאויש על ידי ג'ראד הארפר, ספידי סמית' ונועם דוברת. האתגר האמיתי של יונתן אלון יהיה לדעת לחלק את הדקות בין שלושת הרכזים המוכשרים הללו (גם היררכית), ובעיניי מבחן התוצאה יתבטא ברמת השימוש בנועם דוברת כמוביל כדור ביורוקאפ. ראוי שאלון ישקול להעמיד לעתים הרכב שיכלול שני מובילי כדור בו זמנית, במקרים בהם יהיה צורך בסמול בול. על פניו- עמדה שמכוסה לעילה ולעילה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מבחינת עמדת הקלע, קרינגטון מקבל את המפתחות לתפקיד הסקורר הבלעדי בקבוצה, בהיעדרו של רנדולף. השימוש בקורנליוס כנראה יפחת, אבל תפקידו למשחק ההגנה הוא קריטי. אז נכון- מצד אחד את העמדה הזו לא מאיישים קלעים אוטומטיים, אבל אני מאמין שכח האש תגיע מעמדות נוספות.
לפני הניתוח של עמדת הסמול פורוורד, אגיד שלדעתי הקבוצה דווקא נחלשה בהשוואה לשתי העונות האחרונות. המעבר של ליוואי רנדולף (ועוד למכבי) יצר ואקום בסט היכולות שהורגלנו לראות בעמדה הזו. ג'רמי מורגן וכריס ג׳ונסון הם יותר קאץ׳ אנד שוטרים מטבעם – מה שנדרש בעמדה 3. אני מקווה שיובל זוסמן ייקח על עצמו לפחות חלק מהתכולות ההתקפיות של רנדולף, ועוד יותר מקווה שיצליח להיות דומיננטי גם ברמת היורוקאפ.
במעבר לעמדות הפנים: נמרוד לוי הוא ה-4 המובהק היחיד בסגל, אבל הציוות עם ווילי, ג׳סטין סמית׳ וצ׳אצ׳א מבטיח לקבוצה לא מעט אפשרויות תמרון. לטעמי יש להשתמש בסמית׳ יותר כפאוור פורוורד, הודות לטכניות שלו. עם זאת, חשוב להדגיש שבקבוצה אין סטרץ׳ פור מובהק שמרווח את משחק ההתקפה, וזו הזדמנות לעליית מדרגה של לוי.
לסיכום, אני מאמין שנבנתה קבוצה טובה מאוד. האם זה יספיק לאליפות ולזכייה ביורוקאפ? ימים יגידו.
חוי
חבוב- תכתוב עברית אתה לא באמריקה