הערב, רביעי, תשחק הפועל מול פאוק סלוניקי במסגרת המחזור השלישי בצ'מפיונס ליג, כשגם המשחק הזה יתנהל תחת עננת מלחמת 'חרבות ברזל'. התנאים לא אידיאליים, שחקני הפועל מתאמנים מחוץ לביתם בבלגרד, ללא קהל, ללא משחקי ליגה כשהראש של השחקנים הישראלים ואפילו של הזרים לא בדיוק מאופס לחלוטין על כדורסל. עד כמה לא מאופס? די להזכיר את המחווה שתעשה הערב הפועל למען החטופים והחטופות בעזה – כשעל אלפי כסאות בארנה הוצבו תמונותיהם של החטופים והחטופות.
אז כן, הלב במלחמה ישראל – ולמרות זאת הפועל פתחה היטב את העונה האירופאית (המאוד מורכבת) עם שני נצחונות, והיא רוצה ובהחלט יכולה וצריכה לרשום ניצחון נוסף הערב בסלוניקי. זה כמובן לא יהיה קל או פשוט. פאוק קבוצה ביתית מאוד, והיא הספיקה כבר לנצח את גלאטסראיי החזקה (וגם לחטוף תבוסה קשה בליסבון), אבל בשורה התחתונה הפועל טובה יותר.
למעשה, אפשר אפילו לומר שהפועל הנוכחית היא קבוצה טובה יותר מזו של השנה שעברה (שהגיעה כזכור עד לגמר המפעל). צירופו של מוריס נ'דור לצד זאק הנקינס מתחיל להוכיח את עצמו, והזרים מהשנה שעברה ליוואי רנדולף, ספידי סמית' וקאדין קארינגטון ממשיכים להוביל את הקבוצה, כשהם התבגרו בשנה והחיבור ביניהם הוא טוב יותר ואפשר לראות את היתרון בהמשכיות. מנגד, בריינטון לאמר עדיין לא נכנס לעניינים וכרגע לא מספק את הסחורה, אבל לקואץ' דז'יקיץ' יש, כידוע, סבלנות.
בגזרת הישראלים, אפשר לראות שגם יובל זוסמן סבל מקשיי התאקלמות. ניתן לראות שהוא מתחיל להיכנס לעניינים, אבל זה לא מספיק למי שאמור להות הישראלי הבכיר בסגל. גבי צ'אצ'אשווילי כנראה מיועד למשחקי הליגה כשזו תחזור, כי הוא לא מקבל הרבה קרדיט באירופה, ובהיעדר דקות משחק יהיה לו קשה להשתלב.
ואם כבר ישראלים – על פי הדיווחים יפתח זיו נמצא בדרכו החוצה מגראנדה הספרדית. בהיעדר רכז ישראלי בסגל, כשחזרתו של נועם דוברת עדיין בערפל, הוא בהחלט צריך להילקח בחשבון.
מדינת ישראל ידעה משברים מלחמתיים, שלא פסחו מן הסתם על עולם הכדורסל, כשהמשבר האחרון לא היה קשור למלחמה, וכולנו זוכרים את תקופת הקורונה, השבתת הליגה עד לחזרתה במתכונת שונה ועם שינויי זרים. אני קורא ומבין שמנהלת הליגה מתכננת להחזיר בקרוב את הליגה עם שלל שינויים שאמורים להתאים למצב, כמו ליגה לליגה קהל, בלי הגבלת חילופי זרים וללא יורדות ואני תוהה האם זה נכון לעשות כך? תשובתי היא שזה לא נכון במצב הקיים.
תגובות