דעה | עם זר אחד בלבד וישראלים מדרג ב', נראה שהפועל בדרך לשום מקום

ביום שישי האחרון שוחחתי, ביחד עם חברי לתוכנית הספורט של רדיו ירושלים 'בדרך למגרש', עם מאמן הפועל ירושלים אורן עמיאל. אם חשבתם שהשיחה הרגיעה אותי – אז התשובה החד משמעית היא לא.

מעבר לכך – אני מקווה מאוד שעמיאל, בתוך תוכו, וכמוהו גם הבעלים אייל חומסקי, המנכ"ל גיא הראל וכל מי שהפועל יקרה לו, מבין שאם הסיטואציה הזאת תימשך העונה הקרובה של הפועל ירושלים לא תהיה שוגה בשושנים.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]

את הפועל אני מכיר מזה עשרות שנים, ואני עוקב אחרי הקבוצה באדיקות – קיץ כזה אנמי לא זכור לי. גם בימים שבהם התקציב היא קטן. בשעה שכל קבוצות הליגה מתחזקות בשחקנים ישראליים מובילים ובזרים איכותיים, הפועל החתימה עד עכשיו זר אחד (הרכז הבלגי רטין אובסואן), שכבר הגיע לארץ, נכנס לבידוד ויחל את האימונים ביחד עם כל הקבוצה. בגזרה הישראלית יש בהפועל את אדם אריאל, עמית גרשון, וולי וורקמן, איתי שגב ויובל שניידרמן – אף אחד מהם לא נמנה על השורה הראשונה של הישראלים המובילים בליגה.

בהפועל, כך עלה מהשיחה עם עמיאל, מצפים לכל פליטי ליגת הקיץ של האן.בי.איי בלאס וגאס, פליטים שלהם כידוע אורבים כל המאמנים ביבשת. הפועל, עם תקציב לא גבוה במיוחד, תצטרך לקבל קצת עזרה מאלילת המזל כדי לזכות בשחקנים טובים (וכמובן לא יקרים) ובתקווה שיצטרפו למועדון ספונסרים ונותני חסות נוספים, שיאפשרו לעמיאל לפזול לשמות קצת יותר גדולים.

עד אז, כפי שכבר כתבתי, אני מתקשה להאמין שגם המסורים שבאוהדי הפועל יסתערו על המנויים כפי שקרה בשנים האחרונים. כי עם כל הכבוד להפועל ולאהבה הכמעט עיוורת של האוהדים – תקופת הקורונה והיעדר כוכבים לא גורמים לאנשים לקנות מנויים.

לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

בית"ר היא לא תחביב

בינתיים, בית"ר סיימה השבוע את ההכנות לליגה והמצב, איך נאמר בעדינות, לא מלהיב. הקבוצה אמנם הצליחה ביום ראשון האחרון לכבוש שער בכורה במשחקי האימון וגביע הטוטו – אבל קשה להאמין שזה מעודד מישהו.

השיח סביב בית"ר בשבועות האחרונים מתרכז בעיקר בבעלים וביחסיו עם הקהל. הטענות השגורות הן שבית"ר תחת בעלותו של משה חוגג לא הגיעה לשום הישג. הם יטענו שחוגג לא קידם ולא מקדם את בית"ר, שבעל הבית מפריח בלונים כמו שקרה בסיפור השייח מהאמירויות, כמו בהבטחה שברצלונה תגיע לארץ, שהוא ימנע מאוהדים מארגון לה פמיליה להגיע למשחקים ועוד.

הכל אולי נכון ואולי גם לא. אבל זה לא ממש משנה. מה שכן משנה הוא שכל הבלונים הללו וגל הדיבורים שיש סביב בית"ר בשבועות האחרונים נעשים מסיבה אחת בלבד – ניסיון להסית את האש מהרכש הדל, מהסגל הבינוני להחריד ומהיכולת החלשה של הקבוצה.

אמנם תומכי חוגג יטענו לזכות בעל הבית שהאחריות המקצועית מוטלת על כתפי המנהל המקצועי אלי אוחנה ועל המאמן שאותו הוא מינה – ארווין קומאן, חברו מימי מכלן העליזים. הם יספרו שחוגג משקיע כספים רבים במחלקת הנוער, שהולכת ומשתפרת, שהוא גם רכש שחקנים זרים וישראליים בכסף גדול ולא הצליח. הם יוסיפו ויטענו שאין מה לבוא בטענות למי שהשקיע יותר ממאה מיליון שקלים בתחביב שקוראים לו בית"ר ירושלים. להם אני אומר – בית"ר היא לא תחביב. ושחוגג בטוח לא מבין בכדורגל ומוטב שייקח צעד ענק אחורה, ואולי אף שניים.