את הניצחון הענק והמתוק של הפועל מול מכבי תל אביב לפני קצת פחות משבועיים בחרתי, בניגוד להרגלי בקודש להגיע לכל משחק ומשחק (בטח בארנה), לראות מהכורסא בסלון ביתי מתוך הבנה על רצינות משבר הקורונה ובעיקר מתוך הקשבה להמלצות ולהוראות של משרד הבריאות.
כבר באותו ערב, יום ראשון ה-8.3, הערכתי שהקלאסיקו הרביעי השנה יהיה המשחק האחרון העונה (בגלל משבר הקורונה כמובן), והתמוגגתי מהיכולת הנפלאה של הקבוצה השנה, מהחיבור בין השחקנים והמאמן ומההתאמות שעשו ראשי הפועל.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 13"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
כיום, שכבר די ברור שהעונה הזו לא תושלם, אפשר אפילו לסכם (בסוג של עצב כי באמת יכולה היתה להיות פה עונה היסטורית ואדירה) את מה שהיה. ובעיקר להתגעגע.
אז מה היה לנו השנה? כדי לסכם את העונה הנוכחית צריך לגשת לאמצע העונה שעברה – כשגיא הראל את אייל חומסקי הצליחו להשאיר פה לעונה נוספת את ג'יימס פלדין, ג'ייקובן בראון וטיישון תומאס – שביחד עם תמיר בלאט היוו נקודת פתיחה מצוינת שסביבו נוספו עוד חלקים נפלאים לפאזל כמו סולימן בריימו, נמרוד לוי ועידן זלמנסון. החבורה הזו הפכה לקבוצה שמחה, קולחת, קולעת, רצה ומנצחת – והיא הביאה לנו את התארים שהיו על השולחן – גביע ווינר וגביע המדינה.
התוספת של שלווין מאק ועמנואל טרי סימנו, לדעתי, את הדרך לעבר גביע אירופה לאלופות של פיב"א, כשהפיינל פור היה אמור להיות משוחק כאן בירושלים.
הניצחון הגדול על מכבי תל אביב, תוך כדי מפגן עליונות בולט, הבהיר מעל לכל ספק שזו היתה יכולה להיות עונה חלומית, עונה היסטורית, ולמרבה הצער היא נגדעה לנו על ידי נגיף הקורונה שהשבית את העולם, השבית לכל חובבי הספורט את שמחת החיים, והשבית לנו – אוהדי הפועל – את האפשרות לחוות עונה מלאה, מלאת ניצחונות ומלאה בתארים.
רמי מנדל
בניגוד לשנים עברו, אף אחד לא יכול היה להשבית את השמחה עם אמירות כמו תואר עם כוכבית. את התארים השנה לקחנו אחרי ניצחונות על הצהובים מתל אביב. המאזן שלנו מולם העונה – שלושה ניצחונות, 2 מתוכם במאני טיים של ממש – רבע גמר גביע המדינה וגמר גביע ווינר – אל מול הפסד בודד, רק מראה כמו הפועל של השנה דומיננטית וכמה היא מסוגלת להתמודד עם מכבי – שעושה את שלה עם עונה אירופית מצוינת.
את הדברים הללו ננצור בזיכרון, ובזיכרונות הללו ניעזר בתקופה הקרובה. הם ילוו אותנו עד סיומו של משבר הקורונה שתקף את העולם וכמובן שנקווה שהשנה הבאה תהיה דומה לזו שנקטעה באיבה.
עד אז, כל אחד מאיתנו מסתגר לו בבונקר הביתי שלו, מסתכל בערוץ הגולד בציפייה לראות עוד משחק של עדי גורדון ביד אליהו, או את ויל סולומון מרקד על הפרקט בשרלרוואה, את פפי תורג'מן במלחה או את האליפויות המתוקות של השנים האחרונות.
תוך כדי אנחנו נמשיך להתפלל שהקורונה תיעלם כמו שבאה, שנוכל לחזור לשגרה ושתהיה לנו שנה טובה ובריאה. ואמרו אמן.
תגובות