שיטת המשחקים בעונת הכדורסל הקרובה תישאר על כנה: שלושה סיבובים בעונה הרגילה, סדרות רבע גמר בשיטת הטוב מחמישה משחקים, ושוב, הכרעה בפיינל פור. כך נקבע, כידוע, במשרדי המנהלת באופן סופי. החל מעונת 2020/21 יתחולל המהפך המיוחל כל כך בכדורסל הישראלי, ושיטת המשחקים תשתנה לשני סיבובים משמעותיים של עונה רגילה, במקום הסיבוב השלישי המנומנם (אך החשוב), חלוקה לבית עליון ותחתון שייצרו עניין רב עם קרבות ראש בראש על מיקום וביתיות בפלייאוף. סדרות רבע הגמר יישארו כפי שהן בשיטת הטוב מחמישה משחקים, בעוד סדרות חצי הגמר והגמר יהיו, לצערנו, של הטוב משלושה משחקים (שום דבר לא מושלם).
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
עד עתה עשינו סדר בכאוס שיצרה מנהלת הליגה סביב הנושא, או כמו שאמר מנכ"ל הפועל ירושלים, גיא הראל, "בלבלנו את הציבור". והוא לגמרי צודק. הרי אם כבר יש החלטה לחזור לסדרות, וכולם חושבים שזה הדבר הנכון לעשות, אז מה פשר ההחלטה המוזרה הזאת לדחות את זה לעונה הבאה? אופן קבלת ההחלטות הוא שמפריע לי, ובעיקר העובדה שהחלטות חשובות מעין אלה מתקבלות תמיד על פי אינטרסים ולא על פי מה שנכון.
בכל מקרה, השיטה תהפוך למצב נתון, החוקים ייקבעו, ובהפועל ירושלים יצטרכו לשחק לפיהם. היעדים והמטרות בבירה יישארו זהים כמו בכל עונה, ובשביל להגיע אליהם, הראל ואיל חומסקי צריכים להתוות את הדרך הנכונה. קודם כל לתת שקט תעשייתי למערכת כפי שהורגש מאוד בתקופת אורי אלון. למשל, לטפל בבעיות שחקנים (בתקווה שלא יהיו) בחדרי חדרים בארנה ולא בתקשורת, לשדר עסקים כרגיל גם בתקופות פחות טובות (ויהיו), לא לפחד ליצור תוך כדי תנועה במידה (מתבקש), ומעל הכל לעבוד על הקשר עם הקהל.
הקהל האדום הוא בגדר כוכב, היחס אליו חייב להיות במינימום שווה ערך ליחס שמקבלים ג'יימס פלדין, טיישון תומאס או כל שחקן אחר. זה הלב שמניע את פעימות הקבוצה, והקודקודים חייבים להבין וליישר עם זה קו. כל מיני ריבים מטופשים, משחקי כבוד ומלחמות רק פוגעות בקבוצה ואין צד שמרוויח מזה. (ראה ערך ההדחה מאירופה אשתקד).
ליאור אליאב (צילום: פרטי)
השלב הבא שהמערכת באדום חייבת להתייחס אליו, כי מה לעשות גם השנה משחק אחד יכריע עונה שלמה, זה עניין המקום הראשון בליגה בתום העונה הסדירה. רבים מכם יגידו מה זה משנה, גם מקום 6 יכול לקחת אליפות, האליפות מוכרעת במאי, וכל מיני משפטים כאלה – אבל בדיוק כאן רובנו טועים. לא משנה אם השיטה היא סדרות או פיינל פור, המקום הראשון תמיד יקנה לך את הביתיות. בשביל הפועל לצאת ביוני לפיינל פור בנוקיה, נגד הצהובים שמתחזקים משנה לשנה, עם כל הקשיים של האבטחה והמסביב, צריך לשים את הקלפים על השולחן – הסיכוי לזכות בתואר נמוך. לעומת זאת לארח פיינל פור בארנה ביתית, סביבה מוכרת ושאתה בעל הבית, זה מעמד שטורף את הקלפים.
הווינריות חייבת לחזור למדים האדומים, התכונה הכל כך נחוצה בכל תחרות ספורטיבית מעט נעלמה בשנתיים האחרונות, כח ההרתעה חייב לדבוק שוב בשחקנים של קטש. בכדי ששני האספקטים האלו יצוצו מחדש, הגישה חייבת להיות אבסולוטית, וזה אומר שכל ניצחון ליגה הוא נחוץ, שהסיבוב השלישי חשוב בדיוק כמו הראשון, זה הדבר שייצור את האווירה הנכונה במשך עונה שלמה, ואף ימלא את ירושלים בביטחון ואמונה.
"כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִך"
ירון יצחק
כלכך נכון !! מעולה..