ביום שני האחרון התבשרנו על החתמת שחקן הכנף הזר ג׳ורדן בוטאקה, שעל פי הרזומה נראה שיהיה תוספת כוח משמעותית ועם שני שחקני הרכש האחרים נדב נידם ו-וויליאם טוגי ביחד עם עוד שחקן או שניים, יהיה אפשר להתחיל לפנטז על קבוצה שיכולה להפתיע ולהעניק נחת לאוהדים.
אם בוטאקה אכן יהיה שחקן משמעותי, הרי זו תהיה ההוכחה שהסבלנות משתלמת ותמיד כדאי לחכות לסוף חלון העברות כדי להשיג שחקני רכש טובים ורק אז ניתן יהיה לשפוט את בניית הקבוצה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
זאת גם הזדמנות טובה להודות לאורי אלון שהצטרף לתומכים ובזכותו החתמה כזאת אפשרית. התומכים העיקריים – אלון, גרינברג, וטננבאום ראויים לכל הכרת תודה, כי בזכותם אנחנו נצליח להשתלב ולהתקדם לצמרת הכדורגל הישראלי.
יש הרבה טוב בהפועל ירושלים המחודשת: רק השבוע זכינו בשני פרסי נשיא בנושאים חברתיים, שאפו גדול לעוסקים במלאכה, אם כך הדבר, אז מדוע היא לא מרגישה כ"דבר האמיתי" לרבים מאוהדיה הוותיקים? הרי השם הוא הפועל ירושלים, אותו שם מקודש שסירבו לנטוש גם בימי סאסי העצובים והיום נוטשים את אותו השם בטענה לחוסר אותנטיות של הקבוצה. לאוהדים שהגיעו מקטמון קשה מאוד להבין את ההיגיון ואת הטענות. הרי ברור שהיום טוב לאין שיעור מהימים המבישים של השנים האחרונות בהן חווינו התבזות אחר התבזות עד לפירוק הסופי.
התשובה נמצאת במחוזות הנפש והזהות וככזאת היא קשה מאוד לפיענוח. גם להסביר למה אדם בוחר לאהוד קבוצת כדורגל קטנה ודלת הישגים קשה להסביר, אז מדוע הוא מפסיק או מאבד מאהדתו לאחר שנים ארוכות קשה עוד יותר?
אין לי ספק שהקושי של אנשי קטמון לשלב דמויות מהפועל הוותיקה, הן בצוות המקצועי והן בהנהלה לא עזרו לתחושת השייכות ויתכן שישנם גם פערים אחרים שמפריעים, כמובן שאילו היינו קבוצה אטרקטיבית יותר זה לא היה שם את הוויכוחים במרכז.
מעולם לא היינו קהל גדול מבחינה כמותית, אבל החשיבות של חיבור של מי שאהד בעבר הינה קריטית לעתיד. לא אחזור על הפתרונות לעניין כיוון שכבר כתבתי אותן בעבר, אך אנצל את ההזדמנות לפנות לאוהדי הפועל המגיעים מהוותיקה: תנו עוד הזדמנות, גם אם זה לא בדיוק מרגיש כמו הדבר האמיתי בהתחלה (עם רגשות אין מה להתווכח ), הרי שיש סיכוי שלאחר כמה משחקים, כן יחזור הניצוץ.
בסופו של דבר כל החרמות, התסכולים והכעסים, גם אם מוצדקים, פוגעים יותר מכל באוהדים עצמם
שנשארים ללא קבוצה לאהוד ופוגעים גם בחבריהם שכן מנסים להתחבר ומתקשים לעשות זאת בלי האנשים שהם רגילים לחלוק איתם את היציע, שלא לדבר על הקבוצה שמאבדת ממיטב אוהדיה בריבים של משחקי כוח.
בבשורה התחתונה, מה שחשוב זה מי מנהל את הקבוצה ומקבל את ההחלטות. כואב לי שאין לנו ייצוג בוועד המנהל, אבל הקבוצה מתנהלת נכון וזה מה שחשוב. לקראת העונה הבאה עלינו לטובה, אני קורא לכולם לחזור לבסיס, כי כולנו אוהדי הפועל ירושלים והקבוצה זקוקה לכולם, רק יציע גדול חזק ומאוחד יוכל לעזור לקבוצה להגיע למקומות שהיא רוצה.
מזגזג ומסית
שבוע אחד כותב על גבול ההסתה בנושא ציון השם ירושלים בערבית שהוא שמה הרשמי בסמל העיר ובכל מסמך בינלאומי ואפילו בהודעות המשטרה ומשמר הגבול לתושבי מזרח העיר שבוע אחרי זה קורא לא להחרים. הפועל ירושלים תשרוד יפה מאוד ואפילו טוב יותר ללא הקומץ האלים שעל הרגשות שלו מנגן הכותב בצורה צינית. עדיף כי אלו המקללים את השחקנים שלנו, שורקים בסיום משחקים , מניפים בריסטולים עילגים לא יגיעו למשחקים. זה יחזיר את הקהל המשפחתי למשחקים וירחיב את מספר האוהדים. הפוטנציאל של הפועל הוא במסורת של קטמון ובמפעלים החברתיים ולא בשאריות האלימות של קבוצה מאוד קטנה של אוהדים אלימים מחפשי קטטות. בניגוד לדברי הכותב גם אם הפועל היתה בתקציב והישגים של מכבי חיפה היו אותם אוהדי "הותיקה" מתנהגים בצורה זהה כי הם עשויים מחומרים של אוהדי בית"ר שקיללו את טביב שנתן לקהל כל מה שביקש ואפילו לערוך פוגרום בשחקנים פעם אחת. אולי הגיע זמן שכותב יעבור לאהוד את בית"ר שם ימצא אותנטיות שהוא כל כך מחפש .