1. שיאי ספורט שליליים, שלא לומר טראגיים, הפכו בהפועל לדבר שבשגרה, אז אם אפשר לצרף עוד אחד לאוסף על רקע הפסטורליה הצפונית ובורות החול בקרית שמונה, למה לא בעצם? מובן שאי אפשר להפיל את כל התיק על ילד חביב בן 19 בשם נעם מלמוד, שמירר בבכי בסיום ודמעותיו נגעו ללבבות האדומים (ואף התערבבו בדמעות האוהדים), אבל לטעות הקריטית שלו היו כל כך הרבה רמזים מוקדמים, שאפשר וצריך היה למנוע אותה מבעוד מועד.
כבר בהפסקה דיווח שדר הקווים שמאמנו של מלמוד עודד אותו בעקבות לא מעט טעויות שביצע בחצי הראשון. מכיוון שאנחנו עוסקים בכדורגל ולא בפסיכולוגיה בגרוש, אם זיהית את מקבץ הטעויות לצד סף התרגשות גבוה מדי מהמעמד – למה לא לצוות במחצית השנייה לצד אונדרז' באצ'ו (שזכה למחווה יפה עם דגל צ'כיה ביציע) בלם מנוסה קצת יותר?
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
אלא שחילופים, כידוע, יכולים להתבצע בהפועל בשני מקרים – בדקות האחרונות, כשכבר מאוחר מדי לשנות, או לאחר שהסתיימה המכסה המותרת. בחשבון אחרון, מי שאשם הוא לא מלמוד, אלא זה שנתן לו קרדיט מופרז חרף זוג רגליים רועדות, שממילא תורגלו להחזיר כל כדור אחורה בהוראה מגבוה, והפעם סיבכו ללא צורך את יהונתן שאבי וחרצו את גורלו של המשחק.
יפה היה לראות כיצד השחקנים (משני הצדדים) הגיעו לעודד ולחבק את הבלם השבור בסיום המשחק. יפה הרבה פחות היה לראות את מאמנו מתייצב מול המצלמות, ומפטיר שלא רק שמדובר בבלם העתיד של הפועל ירושלים, אלא של הכדורגל הישראלי. שילוב של חוצפה ועזות מצח. אל תיפגע זיו, אבל הוא כנראה לא זה ולא זה. מצד שני, גל ההזיות השוצף מפיו של מאמן הפועל כבר לא מפתיע איש, אז אל לנו לקחת אותו ברצינות. בובה של לילה, לטיפולכם.
2. כאן המקום לדבר על היריבה הצפונית, שבאה להעביר בסבבה אחר צהריים שמשי, שיחקה דקות ארוכות לרגליים של הפועל ובכלל לא התכוונה לנצח. איתמר שבירו עלה עם דלקת ושיחק עם חבישה. משהציקה לו, הסיר אותה לרגע ומיד רץ לטיול קליל בין באצ'ו למלמוד, שליוו אותו במבט נוגה בזמן שהשחיל את הראשון; עאיד חבשי דידה דקות ארוכות על רגל אחת בטרם הוחלף, ומלבד לתלות על גבו שלט מאיר עיניים עבור חלוצי היריבה בנוסח 'שחקו עלי' – עשה הכל. בפועל לא היה מי שינצל זאת, וספק אם לדז'וגאס ברטקוס זה בכלל הפריע; בפינת האלמוני פורץ הדרך, החביבה כל כך על הפועל העונה, זכה השבת צעיר בשם נדב נידם, שתוך שתי דקות הספיק לנפק מבצע אישי נאה שרק בנס חמק ליד הקורה ולהשחיל כדור בין הרגליים של רוסלן ברסקי, שמבוגר ממנו בכמעט עשור.
מזל שסלובודן דראפיץ' המנומס תמידית, שזכה לשלט הוקרה מאוהדיו המקווים שיישאר – ובצדק, שמר על פאסון בסיום וכמעט התנצל כשהסביר ששחקניו רוצים לשמור על ספורטיביות עד הסוף. כשאיזי לא מפסיק לרמוס את כבודו וממילא עסוק בחגיגות פרס מפעל חיים, המאמן טרוד בחיפוש אכסניה ראויה שתעריך את כישוריו בעונה הבאה והראש של השחקנים מזמן בים, ספק גדול אם האמין שקבוצתו תוציא משהו מהמשחק הזה.
3. אז מה שלומכם, הפועל? יש דרך להסביר עוד משחק נרפה כל כך במאני טיים? נתחיל מההרכב המהפכני, עם ברסקי ואשטה אוואקה במקום גיא חדידה הפצוע ואופק ביטון המאכזב. אם גם ככה הפועל מתבנקרת כאידיאולוגיה, מה רע בקישור דפנסיבי כולל שידחוף לאחור גם את המעט שנשאר?
ומה עם הראל שלום, שכבר שבועות ארוכים מדי נתקע בעמדת המגן השמאלי, ולצד התסכול מחוסר היכולת, עסק אתמול בפרובוקציות זולות, מכות לשחקני היריבה לאחר עבירות מיותרות ולקינוח 'חפירה' באוזנו של לירן ליאני שקרוב לוודאי עסקה בחוסר צדק?
רוצים להישאר מעודכנים?
על אי החילופים כבר דיברנו, או אם תרצו כ-20 דקות לביטון ו-5 לאיתי זדה ולירן אלמליח – שינויים שוודאי הוחלט עליהם כבר ביציאה למלון בצפון ביום שישי ללא קשר למהלך המשחק. מנגד, רבע שעה במחצית השנייה הספיקה למאמן המקומי לזהות את חוסר הפוקוס של שחקניו ולבצע חילוף משולש.
מה בכל זאת אפשר לקחת מהמשחק? את ההכרה שווילי אגאדה בכל זאת מסוגל לעשות משהו חיובי – גם אם זה לנגוח פנימה כדור על פי השער מעוד נייח סתמי של גיא בדש, שגוני נאור הצליח איכשהו להקפיץ ולהפוך לבישול. זה כמובן לא הפריע לאריה להתרפק על שורה סטטיסטית היסטרית במונחים של הפועל – 15 ניסיונות הבקעה (עקרים), 7 מהם למסגרת (רובם בקושי הגיעו לשוער) – ולשקר במצח נחושה ש"המצבים הטובים יותר היו שלנו". אשרי המאמן המאמין.
4. חלומו הרטוב של כל אוהד הפועל היה להגיע לדרבי בפלייאוף התחתון עם סיכוי לנעוץ מסמרים בארון של בית"ר, ואם אפשר גם לקרב אותה ללאומית. אלא במצב עניינים בו הצהובים עם 7 נקודות מ-9 אפשריות מתחילת הפלייאוף, בעוד הפועל תקועה על נקודה בודדת מול שלוש יריבות בהזמנה, דווקא הפנטזיות הללו יאופסנו בדממה צורבת בארון קבורה אדום. מעשית, היריבה העירונית נשארה בליגה, וכפרס תאפשר לאוהדיה שומרי המסורת להרוויח פעמיים – לחגוג את המימונה כמו שצריך ולטרפד הכנסה פוטנציאלית (אחרונה) לשי אהרון וחבר מרעיו.
ולמי שהטיל ספק, הסיבה שהפועל האומללה טרם נפרדה מהליגה של הגדולות, שגדולה עליה בכמה מספרים, כלל לא קשורה לאהרון, אריה וחבורת השחקנים הלא מאומנת שלהם, אלא דווקא לקבוצה העוד פחות מאומנת של אבי לוזון וניר קלינגר. ברור לכל שבמפגש הישיר(במחזור שאחרי הדרבי) הכל יתבהר (וייגמר), אבל בינתיים, תודה מירושלים על דחיית הקץ.
מחפשים דירה בעיר? הבית החדש שלכם מחכה בלוח הדירות של ירושלים
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
האמת
מי חושב שאפשר עם מלמוד, אוואקה, הראל שלום, סלמן, זאדה, מידן כהן ואגבדיש להשאר בליגת העל אינו מבין בכדורגל. אפשר אולי לעלות לליגה הראשונה בנוער באיכות הזו , אפשר אולי להיות אמצע טבלה בלאומית אבל זה לא קרוב אפילו לחומר שצריך כדי לשרוד בלאומית. כל הפרשנות הזו משקפת אי הבנה בכדורגל וניהול אבל במגרש בלחץ, באחד על אחד , בקריאת משחק וכן במסירה של נועם מלמוד אחורה רואים את חוסר הבשלות, האיכות הנמוכה , חוסר הניסיון של שחקנים צעירים מדי. יש שם שחקנים ברמה של שנות השבעים עם רגל אחת חלשה יותר. הכשלון של הפועל הוא בגיוס תקציבים ובניסיון להיות מכבי פתח תקווה בדגם של גידול שחקני בית. רק שאין שם מנור סולומון, ולא עבדה ולא תאי בריבו. בקיצור פרשנות מאוד מקצועית.