הכל היה מושלם, ואז התחיל המשחק: על עוד 0:0 משמים של הפועל

1. הריטואל הקבוע במשחקים של הפועל יכול להוציא מדעתם אוהדים שפויים בהרבה מכותב שורות אלה. אתה מגיע בשיא האנרגיות, מחויך, הילדים זורחים מאושר על הזכות שנפלה בחלקם למסגר בילוי משפחתי בשבת בצהריים במשחק כדורגל.

הפעם גם השקיעו בפאן זון מהנה עם כדורי רגל שנבעטו ללוח מטרה ענק (משום מה אחד מהם היה צהוב – חליק), כדורי סל שנקלעו למספר סלים מתנפחים (משום מה אחד מהם היה ורוד – מצחיק), ומגרש סינטטי מאולתר שהכיל עשרות זאטוטים בעיניים נוצצות וחולצות אדומות, וכאן מגיעה יותר ממילה טובה להנהלת הפועל (בפעם הראשונה והאחרונה) – כניסה חינם לילדים עד גיל 8 כלל לא מובנת מאליה בליגת העל.

ואז, כשאתה תופס מקום בשורה גבוהה כדי שלא יסתירו לאף אחד, דקות ספורות אחרי שנכנסת לאווירה הכיפית והרועשת עם השירים המקפיצים של האולטראס – זה קורה. אתה שוב מגלה איך נראית הקבוצה שלך, איך נראה המאמן שלך, ומבין שחשיבות המשחק כלל לא משנה אם אף אחד על כר הדשא לא מבין אותה, ובקיצור – להפועל ירושלים מודל 2021/22 פשוט אין מה למכור. לא מול חדרה, לא מול נוף הגליל, לא בטוח שגם מול אחי נצרת.

על פניו, במצב עניינים שכזה לא אמורות להיות בכלל ציפיות, אבל איכשהו אתה מוצא את עצמך מאמין שהפועל אשכרה יכולה להבקיע – ומתבדה. ככל שנוקפות הדקות מתחוור לך (שוב) שתיקו מאופס הוא המקסימום האפשרי, בואכה לעזוב את האצטדיון במבט מושפל ולבדוק בחרדה מדי כמה דקות באפליקציה מה עשתה מכבי פתח תקוה. בושה וחרפה.

2. עכשיו בואו נדבר על המשחק מול נוף הגליל. אם לא די בכך שההרכב החזק שלה לא שווה הרבה, היא הגיעה בהרכב חסר, חמושה ב-35 אוהדים. בצד השני, 2,000 אדומים דאגו כאמור ליופי של תפאורה, אבל נחרדו לגלות בפעם המי יודע כמה שבכל הנוגע להתקפה – קבוצתם פשוט לא קיימת.

וילי אגאדה יכול להיות בנוי לתלפיות, לרוץ ולהשתדל, אבל כל זה לא שווה כלום מסיבה פשוטה שחייבת להיאמר בקול רם – הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם הכדור. מתוך 5 כדורי עומק שמתעופפים לכיוונו הוא ישתלט על 1-2 בממוצע ומשם יבחר באחת משתי אופציות – לנתב אותו אחורה או להסתובב ולאבד.

כל זה כמובן לא מפריע למאמנו להמשיך להרכיב אותו בקביעות, כשעל הספסל יושב איתי זדה המוכשר. במסגרת השערורייה השבועית מבית זיו אריה, זכה זדה ל-14 דקות בלבד פלוס 3 תוספת – זמן מינימלי שהספיק לו כדי לשחרר כדור מסוכן ששרק ליד הקורה, עם טכניקה שאגאדה יכול רק לחלום עליה. אחמד סלמן, שבהפועל התגאו בהשתייכותו לנבחרת הנוער, ראה דשא רק 3 דקות לסיום – ואלו היו הדקות היחידות שלו בחודש האחרון. לך תבין.

אדוארדו גררו עובד קשה, אבל כשעליו לרוץ לחלק המגרש שלו כדי לבנות התקפות, לא נשאר לו כוח כשהוא מגיע לשליש האחרון ובחשבון אחרון מדובר באכזבה קשה. בכלל לא בטוח שחאמד שולאג'ה, שהושאל בטרייד מפוקפק לבית"ר תל אביב/בת ים, לא היה תורם יותר. אגב, מי שאמורים לספק את הכדורים לגררו בחלק הנכון של המגרש – צמד הגאייס – חדידה את בדש, פשוט לא קיימים, כמו גם אופק ביטון, שמאז משחק השיא מול הפועל חיפה התאדה לחלוטין. כך יצא שהפועל נגחה שרשרת מצבים קורצים לכל מקום פרט למסגרת. ככה זה כשהכדור פוגש בראש, ולא להפך.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

3. מי שבכל זאת ראויים למילה טובה הם יהונתן שאבי, שנדרש למתוח איברים פעמיים (אגב, פעמיים יותר מהקולגה סטפן מרינוביץ') והציל את הפועל מהפסד מביך, אילוז' יאהו עם עבודה טובה ונקייה בשני צדי המגרש ואונדרז' באצ'ו שמקפיד לתמוך בהתקפה, חתום בינתיים על השער היחיד של קבוצתו בפלייאוף התחתון, ולא היה רחוק מעוד אחד אתמול.

מצד שני, הפועל מחזיקה בממוצע 60 אחוז בכדור, שולטת במרכז השדה אבל לא מצליחה לדגדג את השוער במשחק על החיים מול יריבה עם רגל וחצי בקבר, שחלק מאנשיה כבר השלימו עם הירידה. ומה עושה האיש על הקווים? חילוף ראשון בדקה ה-76, ושניים נוספים בדקה ה-87. מסקנה: הכל בסדר, הפועל, אחלה משחק. אם לזיו אריה אין תלונות לשחקנים שלו, מי אנחנו בכלל? ככה זה כשאתה המאמן עם המעמד היציב בישראל – ממילא לא תידרש לתת דין וחשבון, אז למה לטרוח לתקוף? 0:0 זה סבבה והיי, אתה אפילו מעל הקו האדום – שמחה וששון לצ'יף אהרון. להתראות בבלוף הבא בקרית שמונה.