1. כמעט בלתי אפשרי לצאת עם כל כך הרבה דברים טובים ממשחק בו הקבוצה שלך הפסידה וצנחה אל מתחת לקו האדום בפרק זמן קריטי של העונה, אבל כזו היא הפועל. המחצית הראשונה מול הפועל באר שבע היתה המשך ישיר לנקודה היקרה מול מכבי חיפה בסמי עופר, עם לחץ נהדר על כל המגרש ויוזמה בחלק הקדמי, ששוב אויש (בשעה טובה) בשני שחקנים.
לרשימת החסרים הארוכה מדי נוסף גם סולומון דניאל המוצהב, לא עניין של מה בכך כשנזכרים שמדובר בעוגן שמחזיק את הקישור האחורי, אבל הפלא ופלא, רוסלן ברסקי הגיע בשעה טובה לליגה, לקח אחריות בניהול המשחק, ניסה ממרחק וגם העז לנסות את כוחו במצב נייח – ברוך הבא, זה הרוסלן לו חיכינו.
לצדו, אשטה אווקה הראה ניצוצות של כדורגלן בוגר יותר, גיא (למסור זו לא מילה גסה) בדש המשיך להציג טכניקה עילאית שהלחיצה גם את ההגנה הטובה בליגה, אדבאיו אדליי ביסס (שוב) את מעמדו כמנייה בטוחה בין הקורות, ומיסטר אילוז' יאהו נולד מחדש עם הברקות מרעננות והכמעט בונוס עם נגיחה נפלאה למשקוף.
2. את כל הטוב הזה על הדשא הצהבהב בטדי מלווים משני הצדדים קואץ' זיו אריה ויושבי היציע. המאמן המושמץ, שמכתבי התמיכה שקיבל מילדי דור העתיד עשו דרך ארוכה עד למיינסטרים ב'בובה של לילה', חווה כעת סיטואציה בה נעים לראות שגם אם אומץ לב לא מייצר נקודות במקרה הזה, הוא שווה הרבה כאלה בקרב אלף אוהדי הפועל, עם תצוגת עידוד משובחת במזרחי. ואם אפשר להימנע בעתיד מהוויכוחים חסרי התכלית באשר לנוכחותו של דגל הלאום, סוגיה שמשום מה כמעט גלשה לפסים אלימים עוד לפני שריקת הפתיחה, הרי זה משובח.
3. כמעט כרגיל בהפועל, הצד השני של אותו מטבע אופטימי הוא השורה התחתונה העצובה. מי יזכור שהפועל ביטלה יריבה שעל הנייר גדולה עליה בכמה מספרים, כשהאורחת האפורה יכולה להוציא כדור נייח סתמי שיסתיים בנגיחה מרגיזה בקלילותה מקו החמש, כל זאת בזמן שאווקה ונועם מלמוד מלווים במבט נוגה את יוג'ין אנסה, שספק אם נותר חופשי ומאושר כל כך באימוני קבוצתו?
רוצים להישאר מעודכנים?
מי יזכור שווילי אגאדה ועידן שמש שיחקו יחד כמעט מחצית שלמה, כשהכדור הראשון למסגרת של עומרי גלזר נבעט בדקה ה-89 על ידי, ובכן, איתי זדה? ומי יזכור שרוני לוי, שמשום מה עדיין מקוטלג בארצנו הקטנטונת כמאמן בכיר, מורה לשחקניו לבזבז זמן בצורה מכוערת שמתאימה במקרה הטוב לליגות הנמוכות, ועוד מול הפועל ירושלים – שבהערכה גסה תקציבה הכולל שווה ערך לשכר הבסיס פלוס הבונוסים של רמזי ספורי וחאתם אלחמיד? "גועל נפש", היטיבו להגדיר זאת האדומים בצד הנכון של האצטדיון.
4. מה כן יזכרו? את השורה התחתונה. שריקת הסיום של לירן ליאני (עוד אחד שנתפש כאן כעילוי ללא סיבה) קבעה שהמנצחת טיפסה למקום הראשון (לפחות זמנית), בעוד המפסידה נותרה עם המחמאות, אך מצאה עצמה במקום המוביל בתום העונה ללאומית (לפחות עד המחזור הבא). מה בכל זאת נשאר? להתנחם בהתרסקות של בית"ר, ולזמזם בשערי היציאה את הפזמון הכיפי והקליט, שרק בהפועל יכול לקבל קונוטציה שלילית: "יום בא ויום הולך, ואת נשארת נאיבית שכמותך".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
תגובות