מלחמות היהודים, הוא ספרו של ההיסטוריון יוספוס פלביוס המספר על המרד הגדול של היהודים ברומאים מלפני כמעט 2000 שנה. על אף שהספר מציג באופן קודר ועצוב את גורלו של העם היהודי, לאחר המרד וחורבן בית המקדש, אין חולק על חשיבותו של הספר ומקומו בהיסטוריה היהודית ארוכת השנים.
חזרתי שוב לסרט "עד המוות הפועל: מלחמת האחים של הפועל ירושלים" של פלג נתנאל, עורך בערוץ "כאן 11" ואוהד מושבע של הפועל ונזכרתי בדו שיח שהתקיים בפודקאסט של הפועל קטמון בו האוהד שהתראיין אמר שאם הוא יפתח ויקיפדיה בעוד 15 שנה הוא לא רוצה לראות שם את הפועל קטמון. המראיין ענה בתגובה שהוא חושב שאנחנו לגמרי נראה שם את הפועל קטמון ואנחנו צריכים להיות שמחים על זה.
מה גורם לאנשים לרצות למחוק את העבר? האם יש מישהו שמאמין שהפועל ירושלים מסוגלת להתקיים ללא החלקים האפלים והכואבים שבה? האם הפועל מסוגלת להיות הקבוצה שלנו ללא הבכי בגמר נגד מכבי חיפה, או בשברון הלב של רעננה? האם מישהו מהאוהדים היה מוכן למחוק את הכאב של ירידת ליגה? מה שווה השמחה אם היא לא קונטרסט לעצב. האם היינו מסוגלים לשמוח בעליית ליגה ללא הירידה?
ישנם לא מעט קולות שמביעים מרמור מסוים אודות הסמל החדש. שימו בצד את העובדה שהסמל הוא בעצם הסמל המקורי שמופיע בגאון על החולצה של אלי בן רימוז' (בתמונה היפהפייה ההיא עם רעמת השיער). האם העובדה שכתוב שם 'מועדון אוהדים' היא לב הבעיה? כבר התוודיתי בעבר שמעולם לא העזתי לעזוב את הפועל ירושלים שלי – המשכתי לכאוב מרחוק, אבל מעולם לא הייתי מסוגל לעבור צד להפועל קטמון. לא כעסתי חלילה, הבנתי את המהלך של האוהדים שעברו, אבל לא הייתי מסוגל לעשות את אותו הדבר.
חיכיתי בצד, מתגעגע להפועל שתחזור, שיקרה נס איכשהו והאיחוד יתרחש. והוא אכן קרה בסופו של דבר, בשבילי 'מועדון אוהדים' על הסמל, או העובדה שקוראים לקבוצת הנוער 'קטמון' זו לא בושה, אלא תזכורת לימים בהם לא היתה הפועל ירושלים, לתקופה שחורה שבה כמעט ואיבדנו את הקבוצה שלנו.
רן בנימין (צילום: פרטי)
הסיפור על מצדה מסופר גם הוא במלחמות היהודים, זהו אחד מסיפורי הגבורה המוכרים בעולם כולו, עשרות סרטים, ספרים ומאמרים נכתבו אודות המקרה ומדי שנה עשרות אלפי מבקרים עולים אל ההר לשמוע על הסיפור הטראגי. אין אף אחד שמנסה למחוק או להכחיש את קיומו, על אף הזוועות שקרו במקום.
ככל הידוע, 130 אוהדי הפועל בחרו להצטרף לעמותה וגם הם הבינו שההיסטוריה ממשיכה למרות הכל. הזיכרון הכואב של הפיצול, הירידה והפירוק מוכרחים להתקיים על מנת שנוכל לזכות באיחוד.
אני מאמין שבעקבותיהם יבואו עוד מאות רבות של אוהדים, גם הם יבינו ששמה של קטמון לא יוכל להימחק לעולם מספרי ההיסטוריה וזאת על מנת שהפועל ירושלים תוכל להתקיים לעד.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
לב אדום
אהבתי
לא אוהב אץ מה שמנסים אוהדי המקורית לעשות
בזכות קטמון יש לנו הפועל
קטמון בלב
אין בושה ואין גבול לחוצפה. אדוני, אתה והחברים שלך נכנסתם אלינו הביתה. זה שהשלט על הדלת התחלף, לא משנה את העובדה שזה אותו הבית עם אותם בעלים. אותם שחקנים שפתחו את העונה כהפועל קטמון, אותם מדים, אותה הנהלה.
בלי קטמון מועדון אוהדים, לא היתה קבוצה אדומה בעיר.