דעה | לה פמיליה אאוט – רוב רובם של אוהדי בית"ר חגגו את החתמת עלי מוחמד

בגיל 38 משה חוגג, יזם צעיר בתחילת דרכו הספורטיבית, מראה לכל בעלי הבית בליגה איך עושים זאת נכון. הוא מרבה להתראיין, כמעט לא נופל בלשונו, ולא מתבייש להגיד את האמת שלו, גם אם היא לא מתיישרת עם הלך הרוח הגזעני שנושב מכיוון מאוד מצומצם, או כמו שאומרים כולם – הקומץ, בקרב אוהדי בית"ר.

אהבתי במיוחד השבוע את השימוש הנפלא והחכם שעשתה בית״ר בדף הפייסבוק של המועדון, שהופך להיות הדבר הכי חם ברשת. כל פוסט בצבע: העיצוב חדשני, הרעיונות טובים והתגובות בהתאם.

כן, אפשר להיות חיוביים. מי שגלש השבוע ברשתות החברתיות, גם נחשף לתופעה מעניינת: בניגוד לסטיגמה הידועה, הרוב המוחלט של אוהדי בית״ר צבע את המרחב הדיגיטלי עם עמדות פלורליסטיות ומתקדמות, שהאפילו על מיעוט הודעות נאצה עם שגיאות כתיב, ואם זו התמונה, אין סיבה שביציעים האווירה תהיה שונה.

99 אחוז מהפוסטים של האוהדים התנערו מהפוסט המדובר שפירסמו הלה פמיליה (״אין לנו בעיה עם עלי, יש לנו בעיה עם השם״), גיבו את בעל הבית אחרי שהתכתבות עם טון מאיים בינו לבין אוהד דלפה לרשת, וקיבלו בברכה את ההחתמה של עלי מוחמד, אם למישהו היה ספק.

אז האם בית״ר מוכנה להכיל לתוכה שחקן ערבי?

במודע או שלא, ההחתמה הגדולה של השבוע היא צעד נוסף בדרך לשם.

האם הקרקע מוכנה?

עוֹד חָזוֹן לְמוֹעֵד.

אבל משה חוגג לא מועד.

להיפך – השבוע הוא הבריק עם שתי החתמות מצוינות (עלי מוחמד ושלומי אזולאי), והוכיח שוב שהוא הבעלים הטוב ביותר שבית״ר היתה יכולה לבקש.

״לנתניה יש 20 דקות להחליט, אחרת נפנה לסורו״, פורסם באתרי הספורט. האולטימטום שהציב חוגג עשה את שלו ותוך זמן קצר התבשרנו על הסיכום באמצעות דף הפייסבוק של בית״ר. אחר כך פורסם שהושג סיכום כבר בצהריים, אבל למי זה משנה? האפקט התדמיתי הושג – האוהדים מאוהבים, וחוגג ממשיך וממצב את עצמו כשולף המהיר ביותר בליגה.

ואיכשהו עם כל הסערה מסביב, כמעט שכחנו שבית״ר החתימה כאן חתיכת שחקן. עלי מוחמד מוסיף מימד של נוכחות ופיזיות די נדירים בליגה שלנו, טכניקה טובה, וכושר גופני מצוין שיעזרו לו לשמור על הכדור בשטח קטן, להיות האיש של בית״ר במרכז המרכז (ישתלב טוב עם דוד קלטינס?), לשבור התקפות של היריבות, ולהוציא את הקבוצה למתפרצות.

מעוז צור (צילום: פרטי)

עלי מוחמד יהיה הברומטר של בית״ר בשנה הבאה, והשחקן החשוב ביותר במגרש, עם העמדה המרכזית והמשקל הכבד על הכתפיים. סביר להניח שכמו חבריו לקישור, גם הוא יכדרר לא מעט. היו לו 5.03 דריבלים למשחק אשתקד, והוא דורג רביעי בליגה בקטגוריה הזו, כשרק לוי גרסיה, גדי קינדה, ופרדי פלומיין מקדימים אותו.

אבל אם יחליט למסור, בצדדים הוא יגלה את שני החברים הטובים פרדי פלומיין ולוי גארסיה. קבלת החלטות, שוב זה קם ונופל על האלמנט החשוב הזה שמוחמד יצטרך לשפר כדי לעשות את קפיצת המדרגה. אבל נסו לחשוב כמה אטרקטיבי ומהיר הולך להיות החלק הקדמי של בית״ר בשנה הבאה.

תודו שבינתיים, לפחות על הנייר, זה נראה מאוד מבטיח.

***

החלוץ שלומי אזולאי (29) חוזר לקדנציה שנייה בקבוצה, אבל למרות שהראשונה היתה בינונית למדי (3 שערים ב15 הופעות בהם לא הותיר חותם), נדמה שהפעם בית״ר מקבלת שחקן בשל יותר, עם קילומטראז׳ ארוך ואחרי עוד קצת שערים שכבש. אחרי עונה לא רעה מבחינה אישית (9 כיבושים) אבל מדכדכת קבוצתית (ירידת ליגה עם סכנין), אזולאי מקבל סקנד צ׳אנס להראות מה הוא יודע, ואם זה יתחבר לו טוב, הוא יכול להיות קלף חשוב מהספסל. הוא מריח שערים מדופלם וגם בעל אופי נוח, אחד שלא מגיע עם מניירות של כוכב, ויקבל בשלווה את העובדה שהוא לא מיועד להיות חלוץ פותח (לפחות בהתחלה).

***

ההחלטה להשאיר את דוד קלטינס למרות ההתעניינות הגוברת בו היא בדיוק ההבדל בין בית״ר של היום, עם חשיבה לעתיד והתחשבות בקהל ובחזון הבית״רי, לזאת של אלי טביב, שחבטה באצילי הנפלא ושברה לאוהדים את הלב. דוד קלטינס הוא הפנים של בית״ר הנוכחית, שחקן בית שהקהל מזדהה איתו וגם משתפר מעונה לעונה, וצריך להיות חלק מהנוף של בית״ר גם בשנים הבאות.

אה, ולעומת חברו לקישור, לו כבר יש כינוי ידוע בטדי – ״דוד מלך ישראל״. כינוי שנולד רק מאהבה.