ביום שישי הסביר יוסי בניון בתוכנית הספורט 'בדרך למגרש' של רדיו ירושלים שרוני לוי יהיה המאמן של בית"ר ירושלים בעונה הבאה. לדברי בניון, פרוצדורה בירוקרטית שקשורה לחתימת החוזה מול לוי ולפרידה מניר קלינגר, היא זו שמנעה עד כה את ההכרזה הרשמית על לוי.
למרות הדברים החד משמעיים הללו, בתקשורת הספורט עוד מפורסמות ידיעות על כך שמשה חוגג מעדיף מאמן אחר. כנראה שזה אכן כך, כי בעל הבית של בית"ר ירושלים עדיין לא אמר את דעתו הברורה על לוי.
בסופו של דבר, כך לפחות נראה, רוני לוי יוכרז כמאמן וינחת בבית וגן לסיבוב נוסף – שלישי במספר. מבחינת לוי, בית"ר היא סוג של חבל הצלה, קבוצה שיכולה לשוב ולתת לו את ההכרה והסטטוס של מאמן בכיר, סטטוס שאותו הוא איבד ברבות השנים.
רוני לוי רכש לעצמו מוניטין של מאמן יסודי, קפדן ומקצוען אמיתי. הוא זכה בכל התארים בישראל וניסה את מזלו גם מעבר לים (בעיקר קפריסין), אבל מאז הפרידה שלו ממכבי חיפה הוא התקשה לקבל קבוצה גדולה עם שאיפות אמיתיות לתארים (בשתי הקדנציות שלו בבית"ר קשה לומר שהיו שאיפות).
לזכותו של לוי בהחלט ניתן לומר שהוא לא הסכים להתפשר ולא הסכים לקחת כל קבוצה. בית"ר ירושלים, בשלב הזה של הקריירה שלו ובמצב של המועדונים הגדולים, היא כלה בהזמנה עבור המאמן. בעלים עשיר, יו"ר שהוא חבר אמיתי, מנהל מקצועי ששיחק איתו והתאמן תחתיו וקהל שברובו מאוד אוהב ומעריך אותו. תנאי פתיחה נוחים מאלה הוא יתקשה למצוא, כשגם המטרה הראשונית – פלייאוף עליון – היא לא בדיוק משהו בלתי מושג.
בדרך, כמו בכל קבוצה, יגיעו ההפסדים, וגם סכסוכים ואולי אף מריבות. יהיו גם ניסיונות התערבות והנחתות מטריו הקוקודים וגם הקהל יהיה פעיל ודומיננטי.
האם רוני יעמוד בלחצים האלו? לדעתי כן, ובקלות. הוא יהיה קשוב לחוגג – כי הוא מבין מי הבוס; הוא יקשיב לאוחנה, כי הוא מבין שאוחנה רוצה בטובתו; והוא ישתף את בניון, כי בחוזה שלו יוכנס סעיף שיחייב אותו לעשות כך.
אז הנה חתונה (אולי) מאוחרת, אבל בהחלט לא חתונה עיוורת. החתן, הכלה ואפילו השושבינים מכירים היטב אחד את השני, ולכן, כך ניתן לקוות, הם יקימו משפחה לתפארת.
רמי מנדל
ראשי קטמון הצליחו בדרכם המאוד מיוחדת להעליב ולפגוע ביוסי מזרחי. האיש הכל כך יקר, שלא פגע בזבוב בחייו, הגיע לקטמון כדי לנסות לה להעפיל לליגת העל. הוא אמנם נכשל, וזכותם של ראשי קטמון שלא להאריך עמו את ההתקשרות, אבל אני באמת תוהה אם לא ניתן היה להמתין עם הודעה על סיום דרכו עד לאחר המשחק האחרון, שהתקיים ביום שני? האם היה כל כך דחוף או שפשוט היה ניסיון לגנוב דעת ולהפיל את כל כובד האחריות לכישלון על כתפיו הרחבות?
קטמון מעולם לא הצטיירה בעיני כקבוצה עם ערכים נעלים, ולכן גם לא הופתעתי מהזובור שנעשה שם השבוע. זה עדיין לא מפחית מהבושה.
***
לא אהבתי את ההפסד של הפועל בדרייב אין. רציתי שהפועל תל אביב, עם האוהדים האלימים וההיתממות המקוממת, לא תהיה בפלייאוף. הנחמה היא הדרבי התל אביבי הצפוי ברבע גמר הפלייאוף, כזה שאולי יסחט את הצהובים מתל אביב לפני הפיינל פור.
והפועל? לעודד קטש ממתינה סדרה שעל הנייר נראית קלה. התחושה שלי שהיא גם תהיה קלה.
תגובות