דעה | סמכות ואחריות – יוסי בניון חייב לנווט את בית"ר ירושלים ביד רמה ובלי הפרעות

"סע בדרכים טובות, תכבוש פסגות ואל תשכח לשמור על יציבות!", הפציר אבא שלי בקול רגוע ובטוח ברגע שנותק מגע ידיו ממוט האוכף של האופניים החדשות שקנה לי, אי שם לפני 23 שנים, ולא שכח להוסיף: "אתה תיפול ותפצע לא מעט פעמים. תקום, תתנער ותעלה על האופניים מחדש". ואני, בטוח בעצמי, על אף העובדה כי גלגלי העזר כבר נותקו והפדלים הסתובבו במלוא העצומה תוך האצה, מוצא עצמי במהירות גבוהה בכביש מפותל ומעוקל, אך תלת נתיבי ורחב, רוכב עם הרצונות שלי על הדרך שהיא שלי ורק שלי. רוכב, מתווה, מגשים, חולם.

ימים ספורים מאז אותו יום בו הכרתי בעצמאות הרכיבה שלי ולאחר כיבוש רוב הרי ירושלים, החלטתי לראשונה להירשם למרוץ אופניים. עם ההגעה לקו הזינוק, הגיעו מספר רוכבים, חלקם צעירים יותר וחלקם פחות, וניסו להזין אותי במלאי הטיפים עבור הרוכב המתחיל. "זה בסדר. אני מסתדר לבד", השבתי ללאנס ארמסטרונגים הרבים שניסו להושיט יד, והביטחון עלה עוד יותר כשהזכרתי את האיש שמאחורי האופניים החדישים: "אבא שלי סומך עלי. אני מכיר את העבודה". כשעה ומספר דקות לאחר מכן הוכרזתי כמנצח המרוץ, מול עיניו המבריקות כששלח קריצה מהיציע.

גם משה חוגג קנה לפני שבועיים ליוסי, הילד המוצלח שלנו, זוג אופניים חדשות ומחודשות, 21 הילוכים. "סע בדרכים טובות, תכבוש פסגות ואל תשכח לשמור על יציבות", אמר חוגג למנג'ר החדש במעמד הענקת הכלי הדו גלגלי. בניון, שאת הרכיבות הקודמות רכב כשחקן שמסביבו שחקני עזר, נמצא בעמדה חדשה ולא מוכרת. אמנם הניסיון, הלמידה, הקשרים והמקצועיות יתרמו לבניון המנהל המקצועי, אך המשרה הנחשקת שהושגה ללא קושי רב דורשת המון חשיבה עצמאית, הפרדת חבר-מקצוע ומעל הכל מחייבת פק"ל ארגז אחורי מלא ברעיונות מושחזים כיצד לכבוש את הר הכרמל, מגדלי עזריאלי ובקעת באר שבע, ממרומי הרי ירושלים.

אלעד חמני (צילום: פרטי)

שלא כמו בסיפור חניכת האופניים שלי על ידי אבי, בעולמה של בית"ר ירושלים אותם ילדים שניסו להציק במרוץ שצוין בפתיח, דווקא הצליחו. קצת ערן לוי מפה, קצת גיא לוזון משם, עוד קצת קלינגריזם פלוס שני זרים שזרים למקצוע, ולקינוח עסקת חליפין מפוארת עם מלכת המדבר, כזו שעד המחזור האחרון היה ניתן לראות את השלכותיה. מהרגע שבניון עלה על האופניים בחיפוש אחר המסלול שיביא אותו למחוז חפצו, הוא חייב לנער מעליו את החברים, המשפחה, הקהל וכל דבר שיכול להיכתב בשמש אסוציאציות תחת המילה "לחץ". חריצות, היצמדות לערכיו כשחקן והמון התמדה יעזרו לילד המוצלח מדימונה, אך בלי נטרול רעשי רקע והדחקת יועצי אחיתופל אל מחוץ למסדרונות בית וגן, זה לא יעבוד.

בניון חייב להפנים שהיום הוא הסמכות המקצועית הבכירה, אך לא הבלעדית (בצוותא עם אוחנה וחוגג), ובעת כישלון לא עלינו, החיצים יכוונו בין קמטי מצחו. אחרי מסע הקניות המופרז בעונה הקודמת, התבססות נוספת על כמות של יותר משחקנים אחדים שיגיעו לחיזוק עלולה להתפוצץ בפנים, ולמרות מצבה של קבוצת הנוער שגיששה העונה בתחתית, דווקא משם יכול להגיע השחקן שבניון מחפש, כישרון שיזכה לגב רחב מהקהל הבית"רי. אחד שקל להזדהות איתו וקשה לכעוס עליו. שנלחם, שבועט, שנושך. בית"רי כזה. ההשערה שאור זהבי וטב"ח עתידים לשמש כשני הבלמים הפותחים גם בעונה הבאה, מחייבת חיזוק משמעותי באגפים, גם על חשבון אנטואן קונטה שנפצע השכם וערב, ובטח על חשבון דוד קלטינס שחייב לקבל עונת חזרה לעמדות הקישור. כל זאת בתוספת חלוץ-שניים ברמה גבוהה, קשר אחורי, וגם לא יזיק איזה בניון ג'וניור, שיהיה שווה לקנות בשבילו כרטיס למשחק.