דעה | חידה ושמה בית"ר וההבדל בין יחצנות לבין הישגים

תישאר חידה במהלך הפגרה. אוהדיה מתייחסים אליה כאל "אימפריה", אבל אין לזה כיסוי על כר הדשא. גם שונאיה משתאים ומתקשים להבין את ההתנהלות באגודה. ההשקעה המקצועית ויחסי האנוש יקבעו את גורל הקבוצה.

החגיגה הנאה לכבוד יוסי בניון הנהדר היתה קצת מלאכותית. בקריירה הנפלאה של בניון הקשר עם בית"ר היה רופף, מעין מחווה לקראת סוף הדרך. למרבה העליבות, בית"ר הפסידה נגד אשדוד ממעמקי התחתית וטדי היה ריק למחצה.

• תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר" [email protected]

בשורה התחתונה, אוהדי בית"ר נפרדים מהעונה הזאת בתחושבה של 'ברוך שפטרנו' ואף אחד לא מאשים אותם. זה עצוב לנוכח ההשקעה העצומה של משה חוגג בקבוצה, אבל יש הבדל אמיתי בין יחצנות זולה לבין הישגים של ממש – את זה יצטרכו ראשי הצהובים להבין ולשנות.

גסיסה משמימה

לפני כחודש ראיתי בבית החולים שני צעירים, אח ואחות, יושבים על ספסל ליד חדרו של דודם הגוסס. הם נראו במצב רוח שפיר בהתחשב בנסיבות, ולבסוף אמר האח: "מסכן דוד יעקב. גם הגסיסה שלו משעממת, כמו כל חייו". זה היה מאוד אכזרי, ואחותו ניסתה להסות אותו ובעת ובעונה אחת גם העלימה חיוך.

המשחק "הגורלי" של הפועל קטמון ירושלים נגד הפועל עפולה הזכיר לי מיד את הסיפור הזה. אלמלא המתח הכרוך בתוצאה, הייתי נרדם מחמת האכזבה, השיממון והתסכול. כך לא הצלחנו לנצל את התוצאות הגרועות של כל המתחרות על העלייה לליגת העל.

חברי ניר גרוסמן ירה ברקים לוהטים לכיוון המנהל המקצועי של קטמון, שי אהרון. לא התרשמתי במיוחד. גרוסמן לא מחבב במיוחד את קטמון, ואת דברי הלעג שלו מוטב שהיה מפנה לכיוון הפועל הוותיקה שלו, שירדה לליגה ב'. אני מקווה שאהרון ימשיך לעבוד עם הקבוצה, שנשארה היחידה שמשחקת למען הקהל האדום הגדול בעיר.

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

פעם בחיים

כל כוכבי הכדורגל בעבר ובהווה לא משתווים ללאו מסי, בעיקר בזכות עקביותו. עוד לא היה בעולם שחקן כזה, שמספק את סחורתו המבריקה לאורך תקופה כה ארוכה. אפילו משמיציו יתגעגעו אליו, כאשר כדורגלים פחותים ממנו יתרוצצו על כר הדשא בברצלונה. מסי מעורר השתאות מתמדת לאורך כל שנותיו בכדורגל. עוד לא היה שחקן כזה, ואולי גם לא יהיה.

רק אחרי פרישתו יתחיל פולחן האישיות האמיתי של מסי. שלא כמו כוכבי העבר (אלפרדו דה-סטפנו, פלה) רוב עלילותיו של מסי מונצחות בסרטוני וידיאו, החל משחר ילדותו. מסי בן ה-8 משחק בדיוק באותו סגנון שמאפיין גם את מסי המבוגר. במשך השנים ראיתי את כל מבצעיו עשרות פעמים. למען האמת, גיבוריי הגדולים בעבר, כמו בובי מור או ג'ימי גריבס, לא הגיעו לרמתו.

אני אוהב מאוד את ליברפול של יורגן קלופ, ולדעתי היא תסכן את בארסה במשחק הגומלין בצפון-מערב אנגליה. אבל אין לה תשובה למסי, אפילו לא מוחמד סאלח המצוין.

בארסה מציגה עונה גדולה, אבל אוהדיה הרבים יודעים, שתרומתו של מסי היתה מכרעת. טוב שהוא משחק בימינו ולנגד עינינו; מי יודע אם נראה שחקן כזה בעתיד.