אופיר קריאף הוא סמל בית"רי, לוחם ללא חת, שהקיז דם ובכה דמעות עבור המנורה. כבודו במקומו מונח, בלי גרם של ציניות.
אבל האמת ברורה, וזה לא עניין של עוד קיצוץ בשכר, או הקשר המיותר עם לה-פמיליה – קריאף כבר לא ברמה הנדרשת, לא מועיל לקישור ומשאיר את הסגל צעד אחד מאחור. גם כבלם, גם כקשר, במובן מסוים גם כקפטן שאינו השחקן המוביל בסגל – קריאף לא מספיק טוב.
עם כמה שהיא כואבת, האמת צריכה להיאמר, ולנו נותר רק להודות לאופיר על כל הרגעים היפים, על הגביע המתוק והזיכרונות הטובים. להודות ולהמשיך הלאה. זה מאוד חשוב להשאיר את האירוע בפרופורציות הנכונות לו. נכון, לא כל יום עוזב קפטן, אבל הזמן קצר, האתגרים מורכבים, הכסף מצומצם והמלאכה מרובה.
רוצים להישאר מעודכנים?
בגזרת הבשורות החיוביות, ההחתמה של סילבה קאני מרגשת מאוד, וניתן רק לקוות שהוא יזכיר יותר את השחקן שכיכב בבני יהודה, ופחות את התקופה שלו באוסטריה. בנוסף, ההחלטה להאריך את חוזיהם של מיגל סילבה, דור מיכה ומיירון ג'ורג', יחד עם ההישארות הצפויה של איסמעאליה סורו, אורי דהן ומעל כולם עדי יונה, מציבות לבית"ר שלד איכותי דיו לצמרת בעונה הבאה. יחד עם זאת, לאלמוג כהן וברק יצחקי יש לא מעט מוקשים בדרך, גדולים, חשובים ומשמעותיים מהעזיבה של קריאף.
בראש ובראשונה – סאגת ירדן שועה חייבת להיפתר ומהר. אם ירדן עוזב, בית"ר חייבת להרוויח כמה שיותר זמן כדי לבנות על תחליף ראוי. יונתן כהן? מצד אחד, הוא נראה כמו הצל של עצמו כבר זמן רב. מנגד, אם יש מקום בו שחקנים "גמורים" פורחים הוא נמצא בצד הצהוב של ירושלים. אני סומך על יצחקי וכהן בעניין הזה. גם ההתלבטות בין אייל גולסה המנוסה והאיכותי לאביב אברהם המבריק היא אירוע לא פשוט, שדורש הכרעה מהירה. גולסה יכול להבריק כמו מיכה, אבל הוא בן 32, ולאברהם יש יותר "שנים לתת" כשהוא רק בן 28.
בכל מקרה, כהן ויצחקי הם האנשים הנכונים למשימה, אבל במציאות הנוכחית יש אתגרים שגדולים גם למידות שלהם. לא, אלה לא ההחלטות המקצועיות, אלא העניינים הכספיים: אחרי עונת הבלהות שחווינו – 18 מיליון שקל לרכש זה מעט מדי, בטח במציאות ביטחונית שבה מעט זרים מעוניינים להגיע. לכן – קריאה לברק אברמוב – עוד קצת השקעה, והאריות של הבירה ייכנסו לפעולה.
תגובות