דעה | עודף שחקנים בעמדת הבלם – מסמנים לאור זהבי את הדרך החוצה

מוותרים על הבית או שלא? בעין אחת מנסה בית"ר ירושלים להיות יצירתית, למצוא זהות ירושלמית והמשכיות מבית, בזמן שהעין השנייה סורקת מסביב.

בית"ר ירושלים תשחרר כנראה עוד שחקן בית. מגמה? לא בטוח. כפי הנראה, ימצא עצמו אור זהבי בקבוצה חדשה בקרוב – ההגעה של אוראל דגני וההחתמה של טל בן חיים בנוסף לוורדסקה וגם לאופיר קריאף שיכול לשחק בעמדה, מסמנים כנראה לזהבי את הדרך החוצה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת6"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אני תוהה למה טל בן חיים כן, אבל אור זהבי לא – האחרון, בלם צעיר, כשרוני שצריך לצבור ניסיון ולעשות קפיצת מדרגה. השאלה לקבוצה אחרת בנקודת הזמן הזו תעשה לזהבי טוב. בן חיים הוא האנטיתזה לשחקן הישראלי, בנוי ממאה אחוז עבודה קשה, דוגמא מצוינת לשחקן שלקח את עצמו לקצה ובנה את עצמו נכון. מעבר ליכולות הפיזיות, בן חיים הוא פיגורה אמיתית –  כזה שהבין בגיל מוקדם מאוד שכדורגל זה 60 אחוז מה שיש לך ברגלים ו-40 אחוז מה שיש לך בראש, גם אם אתה לא כזה כשרוני.

מנגד, בית"ר מחזירה את עוזיאל פרדו מהשאלה אחרי שהשתפשף בלאומית ובמקביל ממשיכה לחזק את הדור הצעיר עם הקשר המוכשר אביאל זרגרי, בוגר המועדון. אפרופו מחלקת הנוער בשיתוף עם הבוגרים, שם נותנים דגש על איתור שחקנים ברחבי הארץ, כדי לחזק את תשתיות הקבוצה לטובת פירות טובים יותר, עבור קבוצת הבוגרים בהמשך הדרך. מבורך.

ואי אפשר בלי סיפור עומר אצילי –  בתחילה הוא עוד נפסל על הסף ועכשיו כבר נמצא בעליות של ירושלים. השידוך נראה בלתי נמנע וכדאי לחוגג למהר ולשים יד על הקשר המחונן וכמוהו גם על דור מיכה לפני שיעשו זאת קבוצות אחרות שרק מחכות שיעבור זעם ואז גם ההיתממות ויפות הנפש תעבור. להסתער – מדובר בשחקנים שוברי שוויון.

ההתלבטות של חוגג מובנת, הוא קבע מוטו המועדון את האמרה "ואהבת לרעך כמוך". בואו נקרא לילד בשמו – לצערנו, אין תחום שבו אנשים לא סורחים ולא טועים, זה לא הופך את זה ל"בסדר", אבל לרסק את שני השחקנים הללו לא יתקן את העוול שנעשה. אני מניח ששניהם כבר מרגישים טוב מאוד את העונש על בשרם.

משה כהן (צילום: פרטי)

במעבר חד לצד האדום של ירושלים – חזרתה של הפועל ירושלים היא לא פחות מיום חג. פעם, בכל בית אב ירושלמי היה ערבוב בין אוהדי הפועל לבית"ר, לכל ירושלמי צהוב יש חבר, בן דוד או אח אדום. אין אוהד ירושלמי שלא מתגעגע למשחקי הדרבי המיתולוגיים, בהם היו רצים על הדשא כוכבים וסמלים אמיתיים כמו אלי אוחנה ומישל דיין, חבל שרוב יושבי טדי צעירים מדי כדי להבין מה העוצמה של יום דרבי ירושלמי. נבנית שם מערכת בריאה עם אנשים שרק טובת הקבוצה לנגד עיניהם. מגיע לכם להצליח – "יגעת ומצאת תאמין".