אנחנו נמצאים בעיצומה של פגרת הקיץ ובעונת המלפפונים רגילה – שבה בית"ר בדרך כלל פעילה, תוססת וחמה, אך השנה נראית כמי שמתנהלת בצורה אדישה ושקטה. כבויה.
את תקופת הקורונה לא נשכח כל כך מהר ובתחום הספורט בכלל והכדורגל בפרט נזכור את פרשיית הקטינות של שחקני מכבי ת"א – דור מיכה ועומר אצילי – שתפסה את מירב הכותרות.
אני לא שופט בבית משפט, אך להביע עמדה בנושא זו זכות מלאה וחופשית והמעשים הלא מוסריים ראויים לגנאי ונראים לא טוב. הדעות והוויכוחים סביב הנושא היו רבים וכל אחד לקח את הפרשה למקום אחר. נכון, דברים כאלה אסור שיקרו, אבל לצערי דברים כאלה קורים ועוד יקרו וכיוון שהשחקנים מוכרים מאוד, אז נדמה שיש הקצנה וזאת מבלי לשפוט אף צד.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת6"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
הצד המקצועי מעניין אותי יותר, ובעיקר לאן מועדות פניהם של שניים מהשחקנים היותר טובים שיש בכדורגל הישראלי. באופן טבעי, עולה שמם כאפשרות עבור בית"ר והאוהדים מפעילים הרבה לחץ בנושא וזה מצית את דמיונם לראות אותם במדים הצהובים שחורים באצטדיון טדי.
החיבור בין בית"ר לאצילי נראה מושלם. הוא הגיע לבית וגן כשחקן צעיר מעירוני ראשל"צ, פרח, היה אהוב הקהל והתקדם. חזרה שלו נראית אטרקטיבית מאוד, בעיקר בגלל משחקו הווירטואוזי שמתאים לאופי הבית"רי.
מיכה לעומתו, חווה ירידה מקצועית השנה, אבל עדיין מדובר בשחקן ענק שיש לו עוד המון מה לתת. לראות את שניהם ביחד בבית"ר זו פנטזיה אחת גדולה. שדרוג מקצועי ענק לצוות האימון.
האם שווה להם להישאר בארץ למרות שכנראה יספגו קללות וגידופים במגרשים? אולי. מה שכן, בבית"ר הם יתקבלו בחיבוק על ידי האוהדים. אצילי ומיכה צריכים לקחת בחשבון שלכל דבר יש סוף וישכחו להם את זה.
די אם נזכיר את חברם, אלירן עטר, שבצעירותו עשה שטות, והיום כבר אף אחד לא זוכר. בהתחלה, אולי, זה יהיה לא נעים עבורם והם יחטפו מאוהדי היריבות, אבל ברגע שהם יציגו יכולת טובה על הדשא, ההצקות יפחתו משמעותית.
לבית"ר שווה לקחת את הסיכון ופחות להיכנס לעניין המוסרי ולהחתים את השניים, אך אם אני מסתכל מהצד של השחקנים, ייתכן ועדיף להם להתאוורר עונה אחת מעבר לים ואז לחזור לארץ.
בינתיים, בית"ר נבנית בשקט יחסי, בלי הרבה רעש, עם החתמות רגועות כמו אורן ביטון וקצת יותר כמו אוראל דגני. מה שנותר לנו האוהדים הוא לפנטז על סיום שגרת הקורונה ולקוות לחזור במהרה למגרשים שתחזיר לנו את הצבע והחיים.
רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)
השבוע התבשרנו שזכויות השם "הפועל ירושלים" נמכרו להפועל קטמון, אנשי הקבוצה ויוסי ליפקין עמלים נגד שעון הזמן ההולך ודוחק להעברת השם באופן מעשי.
אין ספק שזה רגע היסטורי, מרגש, אך מצד שני גם עצוב, כאשר הפועל ירושלים המקורית סיימה את דרכה באופן רשמי. כל אוהדי הפועל באשר הם, חייבים להתאחד מחדש תחת הפועל ירושלים החדשה, לשתף פעולה ביניהם ולהוביל לקבוצה חזקה ומאוחדת אל עבר המטרה – ליגת העל. זהו המקום הטבעי עבור המועדון.
אוהד
איתם, בית"ר תתמודד חזק על האליפות