בתחילת העונה חשתי שלבית"ר ירושלים ישנה הזדמנות חד פעמית לעשות עונה גדולה, ולא בהכרח בשל חומר שחקנים מבטיח (להיפך), אלא דווקא בשל העובדה שמי שמאיישים את תפקיד היושב ראש והמנהל המקצועי הם אלי אוחנה, ויוסי בניון – אגדות כדורגל מקומי. אז נכון, תגידו שזה לא התפקיד שלהם, תטענו שבשביל זה יש את רוני לוי וחיים שאבו עוזרו, אבל אני אומר – אם יש לך שני תותחים כאלה – תשתמש בהם.
אוחנה, מהווינרים הגדולים ביותר שידע הכדורגל הישראלי, אמנם לא תמיד מאופק וממלכתי, אבל מספיק ענק ואגדי כדי לשבת עם שחקן צעיר בן 19-18, לחדור למוחו, לשנות לו תפיסה, לשדרג את המשחק שלו.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אז למה הוא לא עושה את זה?
לכו 15 שנים אחורה – מאור מליקסון, שלומי ארבייטמן, ברק יצחקי, עמית בן שושן, אבירם ברוכיאן – "דור הזהב הירושלמי", כל אלה הם אוסף שמות לא מקרי של כישרונות שעברו תחת ידיו של אוחנה הצעיר לפני כעשור וחצי בבית וגן. כולם פרצו, הצליחו ושרדו, בזמן שבני דורם, שחקנים מוכשרים לא פחות, התפספסו להם בקבוצות אחרות. לאוחנה היה חלק בזה ותרומתו זכורה עד היום – בשיחות, בטיפים, בעבודה המאומצת עם שחקני ההתקפה, בהשראה שהעניק להם.
לצורך הדוגמה, אילו אוחנה היה לוקח את אביאל זרגרי הצעיר כפרויקט, משדרג את הרפרטואר ההתקפי שלו, עומד על יכולותיו ההגנתיות, ודואג שישולב יותר, כולם היו יוצאים נשכרים מכך. גם בית"ר, גם השחקן, וגם הקהל – שמצדו משווע לשחקנים תוצרת בית, "מישהו משלנו", שאפשר להזדהות איתו.
בזמנו, כאשר הגיע נער הפלא מאשקלון, ברק יצחקי, הרבה לפני שהפך למנהל מצליח ומעורב במכבי תל אביב, לקח אותו אחד – אלי אוחנה, והפך אותו לשחקן עוד יותר גדול מסך הכישרון שהיה לו. אוחנה עבד עם יצחקי באימונים על תנועה של חלוץ אמיתי, על עצירת כדור נכונה ויצירת מקדמה על פני הבלם, והראה לו את הזווית המדויקת שבה צריך לנחות הכדור שיוצא לו מהרגל, בין קורות השער.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
יצחקי לקח את הצידה הזו איתו לדרך, ואילולא הפציעות, והעזיבה למכבי תל אביב, כמעט הצליח לשחזר במדויק את ההצלחות של מורו ורבו בבית"ר.
אין לי ספק שגם בניון, וללא קשר להגדרת תפקידו כמנהל מקצועי, כאחד מגדולי הכדורגלנים שהיו פה, דמות בעלת כוח מאגי והשפעה על חבר'ה צעירים כמו אביאל זרגרי או רוי דוגה לדוגמה, צריך להיות יותר מעורב מקצועית.
למה בכלל ביקש משה חוגג למנות דמויות כמו אוחנה ובניון למשרות הללו, אם לא כדי להביא לידי ביטוי את הניסיון, הקילומטראז' הגדול שלהם על הדשא, ולהפוך אותם לדמויות לחיקוי עבור השחקנים הצעירים?
אם היו מבקשים בבית"ר לבנות מודל קר, המתבסס רק על עבודה יבשה ולא על בסיס אישי, הרי לא חסרים מנהלים צעירים ומוכשרים יותר מאוחנה ובניון. הסיבה שהם כאן היא התרומה שלהם לכדורגל, לא יכולותיהם המשרדיות. שניהם צריכים לגלות יותר מעורבות, בדגש על אוחנה.
רוצים דוגמה טובה? תראו את ברק יצחקי.
יואב
כל ההנהלה של ביתר בזזו את חוגג.
ממש ניצול של בחור תמים שייעצו לו לקנות קבוצה שלא צניבה שום רווח, רק הפסדים עצומים.