בקיץ שעבר הייתי מהתומכים הגדולים בהחלטה של משה מוגג למנות את יוסי בניון למנהל המקצועי של בית"ר. הייתי בטוח שהרזומה העשיר של בניון, שהקריירה המפוארת שהוא עשה באירופה, שהקשרים שהוא יצר במשך השנים ושההבנה איך עובדים במועדונים הגדולים, תעשה רק טוב לבית"ר. הייתי משוכנע שבניון לא צריך לעבור טבילת אש במחלקות הנוער. הייתי בטוח שהוא מוכן.
אבל אז יצאה ההודעה של בית"ר על הבחירה של בניון (ושל אלי אוחנה) ברוני לוי כמאמן. עוד לפני המינוי, כששמו של רוני לוי הוזכר כמועמד, התרעתי פעם אחר פעם על החיבור הזה. צעקתי מעל לכל במה שזה נידון לכישלון מראש. לצערי הרב – היום כבר כמעט כולם מסכימים איתי.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בדיעבד, אפשר לומר שהבחירה ברוני לוי היתה הטעות הראשונה והכי גדולה של בניון כמנהל מקצועי. כבר אז היה ברור לעין שזה מתכון לאסון ולמרות היחסים הטובים בין הצדדים – בניון היה אמור ללכת עם הראש ולא עם הלב. הוא היה אמור להסתכל על הקדנציות הקודמות של רוני בבית"ר, על מאמנים שמרנים אחרים שלא הצליחו בבית וגן, ולהבין שהחיבור הזה לא יעשה טוב.
מזמן אמרתי שמים ושמן לא יילכו ביחד לא משנה כמה ינסו. הבחירה הנעולה של יוסי בניון הובילה לכך שהעונה של בית"ר הסתיימה למעשה כבר במחזור השלישי (אחרי תיקו ושני הפסדים מבישים).
ההיאחזות של יוסי בניון בגביע הטוטו היא תלושה מהמציאות והאמירה שאחרי עשור בית"ר סוף-סוף הביאה תואר היא לא יותר מגניבת דעת. בתקציבים נמוכים יותר בתקופת אלי טביב התוצאות של בית"ר היו טובות יותר ואף היה דבר אחד שאי אפשר לקחת לטביב וזה כדורגל. מה שאין בבית"ר השנה בכלל.
גיא אדרי (צילום: פרטי)
טעות נוספת שעליה חתום בניון כמנהל מקצועי היא בניית סגל לא מאוזן, ונתחיל מהשאלה הפשוטה מי בונה קבוצה בלי קשר אחורי טבעי? גם בחירת הזרים לא היתה הכי מוצלחת, השחרורים של דוד קלטינס וטל כחילה הם בבחינת בכייה לשנים וגם המחשבה ששלומי אזולאי יכול להוביל את ההתקפה של בית"ר היא הזויה ולא מציאותית, וזו חשוב להדגיש רק רשימה חלקית (השחרור של וארן, מחסור במגן שמאלי נוסף, אי הבאת מחליף למיכאל אוחנה ועוד).
אז נכון, כבר בתחילת העונה נשמעו טענות על כל שמשה חוגג סגר את הברז לפני שהסגל של בית"ר הושלם, אך גם בתקציב השחקנים שיש לבית"ר כיום – 26 מיליון שקלים – אפשר והיה צריך לבנות סגל שלם ועמוק יותר.
בתחילת העונה הכריז חוגג כי המטרה היא להיאבק על התארים (וגם הוסיף שהוא יסתפק במקום השני), אבל בפועל בית"ר לא היתה פקטור במאבק על האליפות ומהגביע היא הודחה בבושת פנים על ידי מכבי פתח תקוה מהליגה הלאומית – קבוצה נטולת כוכבים אך עם נוער מלא פוטנציאל. ולמה זה חשוב? כי אחד התפקידים של המנהל המקצועי זה לפתח את דור העתיד של המועדון, להתוות מדיניות של שיתוף צעירים ושפשופם ולא של ייבושם על הספסל והכנסתם לכר הדשא לפחות מדקה.
ולמרות כל מה שכתבתי עד עכשיו – השורה התחתונה שלי היא שבניון צריך להמשיך בתפקידו גם בעונה הבאה. אני מאמין שהוא זכאי להזדמנות נוספת. ולמה? כי זוהי השנה הראשונה שלו בתפקיד המנהל המקצועי, שנת השתפשפות.
השאלה הגדולה ביותר היא האם יוסי בניון עצמו יחליט להישאר בתפקידו נוכח הקטנת התקציב והיומרות לעונה הבאה?
תגובות