שלושה חודשים חיכינו לבית״ר. כמה התגעגענו, כמה הקבוצה היתה חסרה לנו, כמה היינו מוכנים לתת בשביל עוד משחק אחד קטן. כל התחושות האלה התנפצו לי אחרי פחות ממחצית. באמת – אחרי פחות מ-45 דקות של כדורגל במוצ"ש שחררתי לאוויר העולם את המשפט ״חבל שחזרנו״.
ביום שלישי, אחרי ההשפלה להפועל תל אביב, התחושה הזו רק התעצמה והתחדדה. כגודל הציפיות כך גודל האכזבות.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 17"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אני מאוד מעריך את רוני לוי אבל לא חושב שהוא והסגנון שלו מתאימים לבית"ר. כרגע אנחנו שנתיים בתוך הפרויקט של משה חוגג, וחוץ מהעניין השיווקי לא התקדמנו מאז עידן אלי טביב. חוגג לצערי לא מקשיב לקהל, ונראה שרוני לוי יאמן פה גם בעונה הבאה. אהיה הראשון שיאכל בשמחה ובתיאבון את הכובע שלו, אבל לצערי לא רואה איך אנחנו משתפרים מהעונה לעונה הבאה.
מעבר לכך, רבות מהבעיות של בית"ר היו גם לפני פגרת הקורונה. ההתקפה מוגבלת מאוד (ולמה למען השם ליווי משחק כחלוץ כשהיתרון הגדול שלו זה המהירות על הקו?), עידן ורד עדיין לא 100 אחוזים ואלירן עטר נפצע. אליהם ניתן להוסיף גם את הקישור – שהוא רך מדי, אולי הכי רך בליגה. אין קשר אחורי מוגדר, אין היררכיה ואחד מפריע לשני.
בעיה נוספת היא בחוסר רצון או יכולת או מוטיבציה לעשות שינויים. לא בושה לתת לתמיר עדי ושלום אדרי לשחק, לא בושה גם לתת דקות משמעותיות לילדים המוכשרים שלנו דוגמת אביאל זרגרי. עכשיו זה זמן מצוין לבנות את העתיד, כולם יקצצו כלכלית וכולם ישתפו יותר ויותר שחקני בית, יש לנו ילדים מאוד מוכשרים חייבים לתת להם לשחק.
שלושה חודשים היו לקבוצה להתכונן למפגש עם היריבה הישירה על כרטיס לאירופה, יריבה שבאה מפורקת מנטאלית ועם סכסוכים בין השחקנים להנהלה, לא אשקר, ציפיתי לניצחון בית״רי ובתוך ליבי אפילו קיוויתי שנביס אותם, אבל צריך להגיד את האמת: זה היה נראה כאילו באר שבע עוד רצה לאליפות לעומת בית״ר שלא רצה בכלל.
המשחק נגד הפועל באר שבע היה הראשון העונה שראיתי בטלוויזיה, וזו ההרגשה הכי מבאסת שיכולה להיות. מבחינה מקצועית בית"ר פשוט לא חזרה מהפגרה. איתמר ניצן ודיוגו ורדאסקה עוד שיחקו טוב מול הפועל באר שבע, אבל חוץ מהם נראה ששחקני בית"ר עדיין עמוק בפגרה. גם המאמן שלהם.
יש לי ביקורת על היכולת של כמעט כולם, אבל הרבה מעליהם ניצב לו אנטואן קונטה שהתנהג בצורה שמבזה את סמל המנורה.
תגובות