דעה | מוכנים לשלם את המחיר: חייבים לחזור למגרשים גם אם האוהדים לא יהיו ביציעים

כבר למעלה מחודש וחצי, אוטוטו חודשיים, שאנחנו סובלים מפגרת כדורגל כפויה ובלתי נסבלת. לי באופן אישי נדמה, כמו מילות השיר, שהחיוך נעלם, נעצר העולם מהיום שעזבה ואיננה.

השבוע היה זה שוב משה חוגג שהיה במרכז הכותרות עם אמירות שלא משתמעות לשתי פנים. במידה ולא תהיה ליגה, רוב בעלי הקבוצות יעזבו את עולם הכדורגל, מכיוון שזה יפגע כלכלית קשות בבעלי הקבוצות. אין ספק, אני מסכים עם חוגג. הגירעון עצום, ההכנסות הוקפאו, לא טוטו לא זכויות שידור לא מכירת כרטיסים ואפילו ספונסרים שהקפיאו את הצ'קים.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 15"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

יסלח לי הפרופ' איתמר גרוטו ממשרד הבריאות, אבל כמו שהוא התבטא השבוע – ולמי שלא שומע אסכם שהפרופ' אמר שספורט מקצועני יחזור לחיינו רק בעוד כחצי שנה – כדאי ורצוי שהוא יחשב מסלול מחדש. נבואת הזעם הזו שלו, אסור לה שתתגשם. חודשיים עברו, אנשים השתגעו בסגר בבידוד ורק רוצים לחזור לשגרה. כך גם כדורגלני ישראל (והספורטאים בכלל) והכי חשוב – האוהדים, אנחנו הציבור, זקוקים שלא לומר נואשים לצריכת ספורט.

בראשית תקופת משבר הקורונה טענתי שאם לא אסור לקהל להיות ביציעים, עדיף להשבית את הענף בכלל. היום אני אומר – מודה ועוזב, ירוחם. זאת אומרת – טעיתי. אני חוזר בי.

גיא אדרי (צילום: פרטי)

אמנם מבחינתי האיסור לצפות במשחקים מהיציע הוא בבחינת עונש כבד, אך כיום, אחרי חודש וחצי של השבתה, אני מבין שהספורט – בעיקר הכדורגל – חייב לחזור לחיינו ומהר. גם אם בהתחלה לא יאפשרו לאוהדים להיות נוכחים במשחקים. אחת הסיבות המרכזיות היא שענות הכדורגל צריכות להסתיים באופן ספורטיבי – על כר הדשא.

אני חושב שכל שחקני ליגת העל והליגה הלאומית צריכים לעבור בדיקות מקיפות לפני שהם חוזרים להתאמן, ואף לשמור על עצמם מסביבה מזיקה. בכך הם יוכלו להתקרב אחד לשני מבלי חשש להידבק בנגיף הארור. ברגע שזה יקרה, יוכלו שחקני הליגות הבכירות לקיים משחקים ולבוא במגע אחד עם השני. אז נכון, האווירה לא תהיה אותה אווירה, הכדורגל לא יהיה אותו כדורגל והיציעים הגדושים יהיו ריקים מאדם – אך צריך לחשוב על חצי הכוס המלאה: ראשית, סיום העונה כסדרה והאלופה תיקבע בכר הדשא. שנית, הגיע הזמן להחזיר את השגרה לתושבי ישראל, להוריד מהם את העול והמתחם מכל שקורה מסביב ולתת אפשרות בריחה אל הספורט האהוב ולו אם זה לכמה שעות. שלישית, הכסף מהספונסרים זכויות שידור וכמובן ההכנסות מהטוטו יוכלו לאזן את הקופה הדלה של קופות הקבוצות.

אז השורה התחתונה היא, כאמור, חד משמעית: תחזירו לנו את הכדורגל וכמה שיותר מהר. עדיף כמובן שאנחנו, האוהדים, נוכל להיות ביציעים, אבל אם זה לא אפשרי – אז נצפה בבית"ר גם מהמרקע. העיקר לחזור קצת לשגרה. ליהנות מאסקפיזם. לקפוץ מגולים ולא מדיווחים מבעיתים על התפשטות הנגיף.

אז איך אומרים על הכדורגל הישראלי – אי אפשר איתו אבל אי אפשר גם בלעדיו.