"מתגעגע ולא מבין לאן הלב שלי נוסע"; "תחזרי תחזרי בבקשה ממך"; "חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם" – אלה הן טיפות מן הים מהשירים שמזכירים לנו געגוע כלפי אהבה מסוימת, אך הפעם הגעגוע הוא אל החיים האמיתיים של כמעט כל אחד מאיתנו – הגעגוע לבית"ר ולכדורגל בכלל.
שבועיים עברו מאז היה המשחק האחרון. לאוהדי בית"ר היה זה משחק שחור שאותו אף אחד לא רוצה לזכור – זה היה ההפסד הכואב למכבי פתח תקוה בגביע המדינה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 13"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
ועדיין – אחרי שבועיים בלי כדורגל אני מבין שלא משנה כמה הקבוצה שלי תפסיד או תאכזב, שלא משנה איזה תבוסה היא תספוג, אני (וככל הנראה כל אוהדי הספורט באשר הם), מחכה בקוצר רוח למשחק הבא, רוצה להאמין שהוא יהיה טוב יותר, שבו נהנה משמחת הניצחון.
השבוע מועדון הכדורגל בית"ר מילניום ירושלים, ואני בכוונה מדגיש מועדון ולא קבוצה, כי זה מה שעשה פה משה חוגג, שמכאן אני רוצה לשלוח למבודד החדש רפואה שלמה ובשורות טובות, עשה מחווה לאוהדי בית"ר והקרין בשיתוף פעולה עם ספורט 5 גולד משחק מהעבר הרחוק בין בית"ר להפועל באר שבע, משחק שהיה אמור להתקיים בטדי לולא נגיף הקורונה. במשחק ההוא, מעונת 2009/10, בית"ר הביסה 1:5 את הפועל באר ואיזה שחקנים היו שם – עמית בן שושן, אבירם ברוכיאן, סטיבן כהן, אריאל הרוש ודן איינבינדר (שנותר השריד האחרון מהתינוקות של גיא עזורי וז'אן טלסניקוב).
גיא אדרי (צילום: פרטי)
אומנם העונה הזו היתה מהיותר שחורות בהיסטוריה של בית"ר (בכל זאת, הפועל תל אביב זכתה בדאבל), אבל איזה שחקנים היו לנו אז. להביט בסגל, בשמות של ברוכיאן, בן שושן, אלי דסה ולהתגעגע לכדורגל שהיה כאן.
בואו נעזוב לרגע את העונה השחורה, שסימלה את תחילת הסוף של עידן ארקדי גאידמק בבית"ר, ונתמקד בכך שאוהדי בית"ר נהנו אז מכדורגל התקפי, משחקני בית שאכפת להם, מווירטואוזיות. ובעצם מכל הדברים שחסרים לנו מאז הפך משה חוגג לבעל הבית.
שלא תטעו, אני לא מאשים את בעל הבית של בית"ר שרוצה לראות כדורגל התקפי אבל לצערו ולצערנו בחירת המאמנים שהיו בשנתיים האחרונות במועדון הם רחוקים שנות אור מהדי אן איי של המועדון. גיא לוזון כבר כמה שנים לא פוגע, ניר קלינגר מאז ומעולם היה הגנתי וכך גם בונקרוני.
נגיף הקורונה נותן לנו בחיים לחשב מסלול מחדש לחשוב על דברים חדשים ואת עולם הכדורגל והספורט הכניס לסחרור מוחלט.
בעקבות נגיף הקורונה יוצא לי לראות לא מעט תולדות הליגה בערוץ 5 גולד, כדורגל שהיה כאן באמת אני צופה המון בכדורגל של שנות ה-90 – ששחקנים הרוויחו גרושים (יחסית לסכומים שרצים היום) ונלחמו על כל כדור כאילו זה היום האחרון שלהם בחיים. היתה תשוקה, היתה חדוות משחק והיתה אהבה לכדורגל ולא לשער הדולר. טוב יעשה משה חוגג אם יצפה מעט במשחקי העבר של בית"ר, גם מאלה הפחות מוצלחות, כי גם אז בית"ר ניסתה לשחק כדורגל התקפי ומהנה, רצתה לנצח ולא התמוגגה אחרי תיקו 0 מול זו שתהיה האלופה.
אחרי שבעל הבית יראה את המשחקים הללו, הוא יבין – המאמן הבא של בית"ר חייב לדגול בכדורגל שמח והתקפי. חייב לרצות לנצח גם אם ההרכב שלו חסר. ואם לא – הוא פשוט לא יהיה בבית"ר. ואם זה לא מספיק – חוגג מוזמן להרים טלפון לאלי גוטמן ולשאול.
חכמי חלם
רוני לוי לא הבעיה, הוא דווקא מאמן מצוין, יסודי והתקפי! בנו לא סגל לא טוב ולא מאוזן, ורד ואוחנה ההתקפיים שהיו צריכים להוביל פצועים, וגם מכרו לו את קינדה ווארן! פלומין וגרסייה רק מכדררים עם הראש בקיר ואזולאי זר לענף! אייבינדר וקריאף חולים בלשחק רק אחורה ולצדדים ומוחמד חלש מאוד! עם סגל כזה רוני לוי מוציא מים מסלע!