דעה | בין פנטזיה למציאות: הפערים התהומיים בין חוגג לאוהדים שוב עלו השבוע

מערכת היחסים בין משה חוגג לאוהדי בית״ר ממשיכה לנוע על הציר שבין הפנטזיה של הבעלים על ריצה לאליפות מול טדי מלא, לבין המציאות שמכה בבית״ר על הדשא ומחוצה לו, והפעם בדמות אירוע ראווה מבוטל. בדמיונו ראה משה את בני ישראל אצים רצים לרכוש כרטיסים, אבל בפועל, אוהדי בית״ר שוב התעסקו בכל מה שמעבר, ועשו הכל חוץ מלהצביע ברגליים.

שוב הריטואל חוזר – חוגג מושיט יד לקידמה, הקהל מפנה את הגב. השכונתיות, הקיבעון והתחושה שכל אוהד ביציע רוצה לנהל את הקבוצה יוצרים אנרכיה ובלבול, ומונעים מהקפטן להשיט את הספינה קדימה.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת11"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

״לימדתם אותי שיעור חשוב״, כתב חוגג בנימה של אכזבה, כאהוב הפגוע מאהובתו המסרבת להעריך את חיזוריו וכוונתו הטהורה, אבל להערכתי הוא ישוב ויפליג בעתיד עם הצעות נוספות, לא יקטין תקציב, ולא יממש את הסנקציות. אם העונה הזו תסתיים בגביע, אל תתפלאו אם חוגג יקבל תיאבון ויבנה פה קבוצת חלומות. כך או כך, חוגג עדיין מאוהב בתפקיד שלו, וממציא את עצמו מחדש בכל יום שעובר. הוא לומד בכל יום כמה ייחודי ומיוחד הכדורגל שלנו, וכמה מורכבת וארוכה הדרך שהוא מתווה, עם מכשולים לא מעטים, והדבר שהכי משגע אותו זה הקהל האדיש, הטראומטי והחשדן, למוד האכזבות, שכנראה לא יודע איך לאכול את היוזמות הנפלאות של הבעלים ומחליט שלא להחליט, או במקרה הזה, לא לרכוש כרטיסים לאירוע. רק 1,200,אוהדים הקדימו לרכוש כרטיסים, הקצב הנמוך הפתיע ואכזב עמוקות את המארגנים, והתגובה של חוגג סתמה את הגולל על מה שהיה אמור להיות ערב מרגש שבו אלי אוחנה נכנס להיכל התהילה והוא עצמו מציג את התוכנית המהפכנית שתהפוך את הקהל לשותף פעיל.

מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)

אני נוטה להסכים עם הקולות שאומרים שהביטול היה פזיז ומיותר, שכן המנטליות של האוהד הירושלמי הממוצע היא לחכות לדקה ה-90 ולהגיע לאירוע על ידי רכישת כרטיס ביום האירוע. חוגג לא חיכה עד חמישי, ועשה פרסה כבר ביום שני בצהריים. אני מנסה לחשוב למה הקהל לא רוקד לצליליו של חוגג, ונדמה שהתשובה נמצאת בדינמיקה של הדברים. חוגג מחזר, מפתה, מפנק את הקהל, שמגיב באדישות מיזם אחרי מיזם. אולי התרגלו ביציעים ליחס מחפיר ומשפיל? אולי התגעגעו לזה שהתייחס לקבוצה כמו עסק ושיחק באנשים כמו בכלי שחמט? או לזה שבא לעשות על הקבוצה סיבוב בדרך לכיסא ראש העיר? אז או שהאוהדים מפונקים או שהם מזוכיסטים, אבל זה בטח לא אמור להפתיע אף אחד. מי שחשב שתהיה התנפלות, היה צריך לקחת בחשבון גם תסריט כזה. כל הסאגה הזו לא עושה כבוד לאף אחד מהצדדים, וסודקת קצת יותר את הקשר הרעוע ביניהם. בכלל, פה ושם נשמעים קולות של פרגון, אבל אין ספק שאפשר לזהות חוסר הערכה כלפי הבעלים המתאמץ והשאפתן. זה בא לידי ביטוי במספר המנויים הנמוך, המשיך בנוכחות דלה ביציעים והסתיים השבוע, כאמור, עם ביטול צורם של החגיגה המיועדת.

יש אירוע, אין אירוע, בין כל הבלגן הזה יש קבוצת כדורגל שצריכה להתכונן למשחק לא פשוט ביום ראשון באשדוד וארבעה ימים לאחר מכן בית״ר תהיה חייבת לדלג מעל מכבי פתח תקווה בגביע, במשחק שמהווה מוקש רציני. אם בית״ר תגיע שאננה ושחצנית היא תמצא את עצמה משחקת נגד לחץ, בונקר ובזבוזי זמן, כמו נגד הפועל תל אביב, ושוב תישאר מתוסכלת. פתח תקוה בדרך הבטוחה להבטיח את העלייה, ותיאחז בהזדמנות להוכיח לכל המדינה שהיא רק במקרה שם, בליגה הלאומית, והיא מתכוונת לחזור ובגדול.