בניגוד לעבר, די שקט בבית"ר העונה, אבל יצר ההרס העצמי ששוב הפציע מכיוון היציע, מאיים להפר את השלווה, לפלג את הקהל, כשהתירוץ הפעם ‑ חלק מאוהדי בית"ר נפגעו מרוני לוי.
שוב, כמו בלא מעט מקרים, הופך ראיון קצר עם המאמן בסיום המשחק, לשיחת היום בביצת הכדורגל הירושלמי. האם תכנן להגיד את מה שאמר? נראה שהוא לא שלף מהבטן. האם זה נורא? לא בטוח.
השבוע זעמו חלקים מאוהדי בית"ר באופן לא פרופורציונלי כששמעו את הראיון של רוני לוי, והפכו אותו לאויב העיר, על כך שהעז לחרוג מעט מגבולות הפוליטיקלי קורקט ועקץ את אוהדי בית"ר ששרקו לו בוז.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת10"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
אני מודה שגם אצלי המחשבה הראשונית היתה שהמאמן טעה באופן שבו התנסח לאחר הניצחון נגד נס ציונה ביום ראשון האחרון.
גם אני, באופן אינסטינקטיבי, חשבתי שהוא כשל בלשונו כשאמר "אוהדי בית"ר שרקו בוז כי הם שכחו שהקבוצה ניצלה אשתקד בסיום העונה מירידה". חשבתי על האיפוק היחסי של יוסי אבקסיס מול הקשיים שעשו לו אוהדי בני יהודה, נזכרתי בברק בכר נושך שפתיים בג׳נטלמניות מול הפרחחים שקיללו אותו אחרי שהביא את באר שבע הצנועה לאולימפוס. סברתי שאולי כדאי לשמור על ממלכתיות, חשבתי שעדיף להיות ניטרלי ורשמי, לא להיכנס לקטנות. אבל אחרי שבחנתי שוב את הדברים מבחינה רציונלית, התחדד לי יותר ויותר ‑ רוני לוי פשוט צודק. אין סיבה שאוהדי בית"ר ישרקו בוז בעקבות משחק פושר אחד שמסתיים בניצחון חשוב.
רוני לוי אולי רק רצה להגן קצת על כבודו ושחרר מבטנו בלהט הרגע, אבל בלי להתכוון הוא גם שם מראה לאוהדים ואמר להם – חבר'ה, קצת פרופורציות.
בית"ר לא נראתה טוב, את זה כולם ראו היטב, אבל בקור המקפיא, בהרכב די חסר, כשהוואקום שהותיר גדי קינדה טרם התמלא, אפשר לקבל בהבנה גם ימים כאלה. הייתי שם – זה באמת לא פשוט לשבת ביציע בקור מקפיא ולראות את הקבוצה משחקת כדורגל כל כך בינוני וחסר יצירתיות. אז אפשר להבין את התסכול והעצבים של האוהדים.
שרקתם בוז? לא יפה, אבל מקובל, זכותכם. אפשר להסתכל על זה גם בצורה חיובית – אוהדי בית"ר שואפים למצוינות ודורשים מהשחקנים על הדשא לסחוט את המיץ עד הסוף ולכן התאכזבו כל כך.
אבל את הפוסטים ברשתות החברתיות הקוראים למלחמת חורמה נגד "המאמן החצוף" שהעז לפקפק בזכרונם, כלומר להעמידם במקומם, אינני מקבל בשום פנים ואופן.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
מבחינתי אלה לא אוהדים אמיתיים, אלא חבורה של בריונים שחושבים קודם כל על עצמם ורק לאחר מכן על טובת הקבוצה. כאלה שרוצים להתסיס ולקבל את מבוקשם ויהי מה, וכמו במקרי עבר, הקללות למוחמד באימון הפתיחה, הפריצות לכר הדשא, זה עוד אירוע נקודתי, מביך ולא מייצג שמרבית אוהדי בית"ר השפויים מגנים ומתנערים ממנו. אמנם בסחף הקור והעדר, שריקות הבוז נשמעו צורמות, אבל כבר בדרך הביתה רוב יושבי היציע הבינו שיש גם ימים כאלה, ושצריך לבלוע את הרוק.
רוצים לדוש ולדון בנושא המאמן? חכו לסיום העונה. לבית"ר עדיין יש מטרות רלוונטיות כמו הגעה לאירופה בתסריט החיובי, גירוד האליפות בתסריט החלומי, או גביע שתמיד מתקבל כאן בברכה – בינתיים, סבלנות.
אהבתי לראות את הרמת הראש של הקול השפוי של אוהדי בית"ר, שמבקש להתאזר בסבלנות, מעריך את הדרך שעושה הקבוצה ומרוצה מהתוצאות של רוני לוי.
בהתייחסות ישירה לדברים של לוי – בשורה התחתונה: בית"ר נמצאת בתקופה מדהימה מבחינה מקצועית, היא עושה צעדים יפים על המגרש ומחוצה לו, ומדי פעם גם מציגה משחקים פושרים, כמו האחרון, אבל זה לגיטימי ונורמלי וזה חלק מהמשחק. אשרינו שזכינו להתלונן אחרי ניצחונות.
הדרישה להתנצלות ממנו, שמגיעה מחלקים כאלה ואחרים בקהל הבית"רי, מוזרה במקרה הטוב, והזויה במקרה הרע. בכל מקרה – היא רק פוגעת בבית"ר.
רונן
הוא השתלח בצורה מוגזמת לאוהדים