דעה | למשה חוגג אסור לקבל החלטות פזיזות בנוגע לצוות המקצועי שלו

לפני שאנו ממהרים לבחון את פתיחת העונה מזווית המאמן, השחקנים, ושאלת ההצלחה או הכישלון – צריך קודם כל להיכנס לפרופורציות. העונה רק החלה. זה הזמן לחדד את המטרות, להוריד את מפלס הציפיות, ולזכור שכל מה שאנחנו רוצים מהקבוצה בעונה הקרובה זה דבר מאוד פשוט: להתבסס כקבוצת צמרת שנלחמת מדי שבוע ומביאה למגרש צבע, לחימה, ובעיקר שמחה, ולהחזיר את ההרתעה שאבדה לאיצטדיון טדי, מה שהיה פעם מה שטרנר היום – מבצר אמיתי ובית חם שקשה לקחת ממנו נקודות.

בעונת 2005/6, הראשונה של ארקדי גאידמק, בית״ר לא זכתה באף תואר, והתחלפו בה ארבעה מאמנים – אלי אוחנה שהחל את העונה, גיא עזורי, טון קאנן ולואיס פרננדז שהותיר רושם טוב (עד כדי כך שהפך למאמן הנבחרת בזכות אותה קדנציה). מלך שערי הקבוצה היה ליאור אסולין, ולא הכל הלך חלק, אבל לי באופן אישי העונה הזו זכורה בעיקר כעונת מעבר, עונה שבה הפכה בית״ר מקבוצה שמדשדשת לקבוצה מפחידה – כזו שמסוגלת לנצח כל משחק, כזו שעתידה לזכות בשתי אליפויות רצופות.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

בקיץ שאחרי, גאידמק פתח את הכיס (193 מיליון שקלים הושקעו אז ברכש) ובית״ר צירפה סוללת כוכבים, שהצטרפו לצעירים המוכשרים שכבר קישטו את הסגל (ברק יצחקי, אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן), והחלה לקצור את הפירות, אבל התלכיד והבסיס הונחו כבר קודם. לא רק מבחינת חומר השחקנים, אלא בעיקר באווירה החיובית מסביב – ברוב המשחקים הכדורגל היה שמח ומהנה, וההישגיות – הקבוצה סיימה במקום ה-3. אני מאמין שבית״ר צריכה להתבסס על המודל הזה גם השנה. קודם כל ליהנות מכדורגל, ואז יגיעו גם התוצאות.

אחרי הכל, צריך להסתכל למציאות בעיניים. משה חוגג עשה הרבה דברים טובים בקיץ (רכש מבטיח וצעיר לנוער ולבוגרים, פיתוח מחלקת השיווק) אבל בדבר אחד הוא טעה בגדול – ההצהרות שלו התמודדות על תארים. הצהרות שהכניסו את המערכת ללחץ גדול. אז קודם כל וכדי לחזור לאיזון במהרה, בבית״ר צריכים להוריד לחץ.

מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)

המטרה הריאלית היא הגעה לאירופה דרך המקום השני או השלישי, אבל לפני הכל, יותר חשוב לראות את החיוך חוזר לאוהדים שמצדם רוצים לראות משחק לחימה, גולים וכדורגל התקפי.

אולי בשנה הבאה, כשמיכאל אוחנה יחזור, דיוגו ורדאסקה יתאקלם, וזר תותח בעמדת החלוץ יהיה חבר של קבע בבית וגן, הסגל כולו יהיה הרבה יותר מחובר והתוצאות – בהתאם.

אסור לשכוח נדבך חשוב – בית״ר קבוצה צעירה מאוד, תראו את הרשימה הזו, דמיינו איך היא תתפתח ותראה בעוד שנתיים או שלוש, ושימו לב לגילאים: מקסים גרצ׳קין (23), מוחמד עלי (23), ליוואי גארסיה (21), פרדי פלומה (24), ודראסקה (22), שי קונסטנטין (23), אוחנה (23), אנטואן קונטה (25) וקינדה (25). זה העתיד של בית״ר, וכל השחקנים הללו אמורים להיות טובים יותר עוד שנה מאשר היום, עם יותר ניסיון, ויכולת. לכן אני מצפה מכולם, וגם מאיתנו האוהדים להרבה סבלנות.

בבית״ר יצטרכו לעשות הכל על מנת להכניס שקט למועדון, ולראות מי האנשים המתאימים להוציא את העגלה מהבוץ כדי שנראה בשורה אמיתית על הדשא במשחקים הבאים.