פגרת הנבחרת, המאכזבת בפני עצמה, הגיעה לבית"ר בדיוק בזמן כמו שאומרת הקלישאה. פתיחת העונה של בית"ר רחוקה מלהשביע רצון והיא גם שמה דגש על מספר כשלים מהותיים – לפחות כרגע – בבניית הקבוצה.
הכשלים הללו, שבהם אגע מיד, צריכים להדאיג את משה חוגג. לבית"ר היה את כל הזמן שבעולם כדי לבנות כמו שצריך, והאנשים שקיבלו את המפתחות – יוסי בניון, אלי אוחנה ורוני לוי – קיבלו תקציב ענק ויד פתוחה מהבוס לעשות מה שצריך. התוצאה שלהם – לפחות בינתיים – פשוט לא טובה.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בפועל, מקונן בי החשש, והלוואי שאתבדה, שבית"ר קצת נפלה עם הבלם הפורטוגלי דיוגו ורדאסקה. ראשית, הוא לא האיש שיסחוב על הגב את ההגנה הצהובה, וזה מה שהיתה בית"ר צריכה – בלם מנוסה, שיוביל את החלק האחורי. אני באמת מקווה שהוא יוכיח את עצמו בהמשך, אבל כבר כעת אפשר לומר שחסוס רואדה הוא לא. ועוד הגנה – אנטואן קונטה הולך לאיבוד כבלם, וחבל. שני המגנים – שי קונסטנטין ומקסים גרצ'קין – קצת בוסריים, אבל הם לא יהוו בעיה ואני בטוח שהם יתפתחו וישתפרו בהמשך.
הבעיה המהותית יותר היא בקישור, שאמנם משופע בכישרון, אבל הוא נראה כרך מדי. עלי מוחמד שחקן מצוין, אבל הוא לא מספיק. דן איינבינדר הוא לא קשר אחורי קלאסי, וזה תפקיד שחסר מאוד לבית"ר. בחלק הקדמי יותר – פרדי פלומה לא מתפקד כרגע, ולמעשה הוא משחק לבד ורוני לוי חייב לנער אותו – ומהר. ליוואי גארסיה נראה לא רע, וכך גם גדי קינדה. אלא מה – שכל השחקנים שמניתי כאן הם לא שחקנים של מספרים. אם מוסיפים אליהם את שלומי אזולאי ואנתוני וארן – ששניהם לא יכולים להיות חלוצים מובילים בקבוצת צמרת – הרי שלא ברור מאיפה יגיעו השערים והמספרים.
משהו בבנייה של הקבוצה לא עבד. השבוע ראיתי פרסומים לפיהם בבית"ר יש מי שטוענים שהבנייה לא הושלמה ושצריך עוד רכש. חוגג, על פי אותם הפרסומים, לא ממש מסכים עם הטענות הללו – ונראה שמשהו בתקשורת בין הצוות המקצועי לזה הניהולי לא ממש עובד.
רונן שוויג (צילום: מגד גוזני)
אבל, וגם את זה צריך לומר, שני משחקים בלבד חלפו והעונה עוד ארוכה. בית"ר צריכה לחיזוק קטן כדי לעוף למעלה, את הדרך לצמרת צריכים הצהובים להתחיל כבר ביום שני מול הפועל חיפה. נחזיק כמובן אצבעות.
***
אמנם קצת באיחור, אבל התסכול והעצב מכך שהפועל ירושלים לא תפתח את העונה לא מרפים. כמו שכולם יודעים, גדלתי בבית"ר ושיחקתי בקבוצה במשך שנים רבות, אבל את השנים האחרונות בקריירה שלי העברתי בצד האדום – בהפועל.
חמש שנים שלמות הייתי בהפועל ונהניתי מכל רגע, במועדון שגם נתן לי ליהנות ממעמד של שחקן בכיר. למרות שעברתי מצהוב לאדום, הקהל של הפועל חיבק אותי ותמך בי, ואת זה לא אשכח לעולם, וזו גם הסיבה לכאב הגדול שלי – אותם אוהדים נפלאים.
מה שכואב לא פחות, זה כל הילדים של מחלקת הנוער, שהלכו לאיבוד, כי בירושלים אין מקום לכולם. כשאמרו פעם שהקבוצה הזו תכחד כמו שמשון, יהוד וכדומה אף אחד לא האמין. לצערי, המציאות טפחה על פנינו.
תגובות