זה עלול אולי להישמע לחלקכם קיצוני, אבל האמת חייבת להיאמר: לאחר אחד ממשחקי הנפל שלה בגלגול הנוכחי בליגת העל, זיו אריה חייב היה להתייצב מול המנהל המקצועי שי אהרון, להזדכות על הקבוצה בהדרכתו, להחזיר את המפתחות וללכת הביתה. הסיבה: הפועל ירושלים הוכיחה אמש לאוהדיה המסורים, שוויתרו על התצוגה המרשימה של האחות הגדולה מהכדורסל וסבלו מול מכבי פתח תקוה, שהיא איבדה כל כיוון ודרך.
ייאמר מיד – אפשר להפסיד וקורה שנקלעים ליום רע, אבל מה שקרה אמש במושבה לא היה דומה לכדורגל. הפועל פגשה קבוצה שלא ניצחה בליגה במשך חודשיים תמימים, וגם מולה – התעקשה בפעם המי יודע כמה לנסות 'לנצח 0:0'. הפעם השיטה שודרגה במקצת – לא עוד הנעת כדור מלחיצה ברחבת ה-16, כי אם לרוחב באזור קו מחצית המגרש ומשם בחזרה לשוער נדב זמיר.
כמה פעמים אפשר לנסות לחבל במשחק של עצמך מבלי לשלם מחיר? במחצית הראשונה זה כמעט הסתיים בשער עצמי, ובשנייה אנאס מחמיד קלט את הפרינציפ והכה באדומים פעמיים תוך שתי דקות. על החזרת הכדור האומללה בשער הראשון היה חתום אופק נדיר, ורגע אחרי היה זה בור במרכז ההגנה, אבל כשהדג מסריח מהראש זה ממש לא משנה.
בדשיניו שב הביתה בשעה טובה, ניסה לסכן והיה מעורב בניסיונות ההתקפה המעטים של הפועל, אבל כשסדריק דון שובר שיא שלילי נוסף ובהוראת מאמנו משחק לעיתים כשחקן האחרון לפני השוער – לא של היריבה, של קבוצתו שלו – אין באמת סיבה לצפות לשערים מצד הפועל. מרקו וולף, שכבר הפסיק לספור כמה שערים ספג מאז אותו ניצחון אחרון ב-10 לנובמבר, לא האמין למראה חולצתו המבריקה בסיום. מזל שהספיק לאגרף את כדור הקרן של אוהד אלמגור – הניסיון היחיד של הפועל למסגרת – ולהצדיק את הפרמיה.
באופן אירוני, בזמן שזיו אריה ייבש לדעת שני מחליפים על קו האמצע (כי עד אז הכל כמובן היה נפלא ולא הצדיק שינוי), חטפה הפועל את המכה הכפולה מהלוזונים. המאמן, בתגובה, החזיר את אותם מחליפים לשבת על הספסל ומתח עוד כמה דקות של סבל מבלי להגיב. ביציע היה מי שזרק ביובש 'לא נורא, בסוף נישאר בליגה'. ספק גדול אם הגישה הזו ראויה לקבוצת אוהדים גאה.
רוצים להישאר מעודכנים?
נכון, תמיד נחמד להריע מרחוק לסייד אבו פרחי, לגחך על אקורד הפתיחה הצורם של עומר אצילי ולהתנחם ברביעייה הנפלאה שתפרה בני ריינה בטדי על הראש של היריבה העירונית, אבל מצד שני, על רקע העובדה שקבוצות כמו ריינה וטבריה פגשו אתמול שתי קבוצות שחולמות אליפות וניפקו מולן יבול נאה מצטבר של שישה שערי זכות, נראה שהפועל בצרות צרורות.
ומה עשתה הקבוצה פחות מ-24 שעות אחרי אותה שערורייה כואבת ונטולת הגנה? הודיעה על פרידה משחקן ההגנה המנוסה ביותר שלה, שחר פיבן. ימים יגידו לגבי תרומתו העתידית למאבק העלייה של הפועל תל אביב, אבל בחשבון אחרון, אם הפועל לא תתחיל לשחק בכיוון הנכון ומדי פעם, רחמנא לצלן, לאיים על השער, היא עוד עלולה לגלות בעונה הבאה שהקבוצה שקלטה אותו שבה על חשבונה לקדמת הבמה.
שמוליק
נכון במידה רבה אבל….
פרט לאסטרטגיה של בוא נראה כמה פעמים ניתן להחזיר לשוער, לא מלחץ, אלא סתם כי אנחנו לא יוזמים דבר ולא חלילה הולכים קדימה, נשכח מימד נלווה נוסף והוא: עצלתיים.
החזרנו לשוער כדי שנתנהל בעצלתיים, מסרנו לרוחב כי אפשר להמשיך בעצלתיים. עצלתיים היא האסטרטגיה .
אני לא מסוגל לראות את הכדורגל הדוחה שהקבוצה האהובה שלי משחקת. המכוער בליגה!
בשביל לשחק מכוער, הרסני ודוחה לא צריך קבוצה. הצלחה זה לא צבירת נקודות, הצלחה היא קודם כל לקדם ערכים אסתטיים, כדורגל מהנה שלצידו באים הישגים עם הקרבה ונחישות.
לגבי שחר פיבן, הוא מנוסה בשיטת בואו נאבד כדורים ברחבה. הוא ממש לא פתרון אלא חלק בולט בבעיה