נתחיל מהסוף: הפועל ירושלים פתחה ברגל ימין את השנה האזרחית החדשה, נקמה בהפועל חיפה על ההפסד מביש בסיבוב הראשון (4:0 למי ששכח), והתרחקה כדי 7 נקודות מהקו האדום ולא פחות חשוב – התקרבה כדי 4 נקודות מהפלייאוף העליון. שמחה וששון.
המשחק עצמו כלל לא מעט נקודות אור: ינאי דיסטלפלד ואיליי מדמון לקחו בשתי ידיים את ההזדמנות לפתוח בהרכב וגילו משחק בוגר ואחראי; אוהד אלמגור שב לגלות מנהיגות לצד טכניקה טובה והיה מסוכן ליד השער; אופק נדיר היה נהדר בעמדת המגן השמאלי וחייב לשחק שם בקביעות; סדריק דון הוא, ובכן, סדריק דון; ומעל כולם נועם מלמוד, ששיתק לחלוטין את מכונת השערים העונה לשם גיא מלמד; ומתן חוזז ששבר בצורת עם כדור הרגעה ברשת ושער ניצחון.
מחוץ לקווים, שאפו גדול להפועל על המחווה היפה לג'ון גולדברג-פולין, אביו של הרש ז"ל, ושקד שוהם, אחיו של סמ"ר יובל שוהם ז"ל, שהדליקו נר שמיני של חנוכה והזכירו (ביחד עם זיו אריה בסיום המשחק) לכולנו מה חשוב באמת – חזרת החטופים הביתה, עכשיו.
בצד הפחות טוב, בלט כרגיל ניהול המשחק הבעייתי של קואץ' זיו אריה. הרצון להכניס בכוח את יילה דוין האנמי לעניינים הוביל אותו להרכב על חשבונו של אנדרו אידוקו הפעלתן, וחבל. את השינוי לטובה ראו מיד עם כניסתו למשחק של האחרון. מצד שני, בהחלט מעודד שהפועל סיימה 90 דקות עם חלוץ טבעי. לא מובן מאליו.
את דיסטלפלד האנרגטי שנשלח גם למשימות התקפיות ואיים על השער, מוטב היה להשאיר על כר הדשא עד הסיום, אבל שיא השיאים היה החילוף של אלמגור כשבמקומו נשלף מהנפטלין לעמדת הקיצוני, ובכן, מקסים גרצ'קין. לא ברור מדוע סבר המאמן כי קבוצתו זקוקה לשני מגנים שמאליים על המגרש, בטח בעיצומו של משחק טוב של נדיר, או מדוע התעלם מנוכחותו על הספסל של עידן דהן הכישרוני, אבל ברור לחלוטין היה שגרצ'קין התרוצץ באגף שמאל כמי שאיבד כיוון ופגש בכדור לראשונה רק בתוספת הזמן.
רוצים להישאר מעודכנים?
חרף הנעת הכדור המתסכלת והמוכרת לאחור, הפועל חיפה לא הגיעה למצבים מסוכנים ושבה הביתה בידיים ריקות. אלא שעד שריקת הסיום המיוחלת, עלולים היו למעלה מ-1,200 האמיצים ביציע לחטוף מספר אירועים לבביים בדרכם הבטוחה למחלקה הקרדיולוגית בהדסה. רובם, כאמור, כלל לא קשורים ליריבה שלא הופיעה, אלא למג'ד רושרוש, שמשוכנע (ולא בפעם הראשונה) שהוא מנהל משחק באחד המחוזות המשעשעים אותם מתאר רז זהבי ב'בובה של לילה', בגילומו של קומיקאי העל שלום מיכאלשווילי.
לא ייתכן שבכל פעם שנגמר לרושרוש האוויר הוא ימציא עבירה כדי לנוח, ושריקות כמו אאוט עובר או שחזור פעם אחר פעם (אחר פעם) של כדור חמש, בטענה שהפקק האחרון בנעל של אחד השחקנים 'חדר' לרחבה לפני הבעיטה, לא משיגות דבר מלבד פגיעה בשטף המשחק ובעיקר מבוכה רבה שכך מתנהל שופט בליגה הבכירה.
לסיום, היה שווה לקפוא בקור הירושלמי עוד כמה דקות כדי לראות את קפטן אווה מעביר שיעור מזורז בעברית לשוער המשנה, מרקו אלצ'בסקי, שהיה שותף מלא לחגיגות וניצח על המקהלה האדומה ביציע. למי שתהה, פזמון המחץ מ-'אני אדום בנשמה' ועד 'מי שקופץ שונא בית"ר', נשמע נהדר גם במבטא מקדוני.
תגובות