צריך להודות על האמת: פערי הרמות התהומיים בין הפועל ירושלים למכבי תל אביב הובילו לכך שהראשונה איבדה את הסיכוי לעבור שלב בגביע כבר בשלב ההגרלה. יחד עם זאת, זה ממש לא אומר שהפועל צריכה להתבטל מראש ולעזור ליריבה, כל יריבה, לחגוג על חשבונה. ממועדון שתקע יתד בליגה הבכירה ומקבל לא מעט כבוד מהגדולות, הציפייה היא לכל הפחות לנסות להקשות ולצמצם פערים.
אלא שאת זיו אריה כל זה כמובן לא מעניין. גם ככה יכולות ההתקפה של קבוצתו מוגבלות מאוד, אבל חלוץ בדמותו של אנדרו אידוקו לא שווה יותר מ-45 דקות והג'וקר של הפועל, סדריק דון, מתחיל משחק נוקאאוט על הספסל כאילו יש רבים כמותו בארסנל האדום שיכולים לעשות ניסים ונפלאות מול קבוצה בסדר הגודל הזה. רוצה לומר: בואו ננסה 'לנצח' 0:0 ולסחוט הארכה ופנדלים. מביך בכל קנה מידה.
רק נדב זמיר ביכולת טובה שמר על האשליה שהפועל עדיין במשחק במשך מחצית אחת, אבל תוך שתי דקות בפתיחת המחצית השנייה היא התנפצה על קרקע המציאות. מילא אם עמית גלזר היה טורח ללוות למראית עין את ערן זהבי בזמן שהפועל הזמינה אותו לחזור לכושר הבקעה, אבל לרוץ לצד השני? בלם שלא מתאים לרמה הזו. רגע אחר כך הגיעה הפקרות נוספת ברחבה, כששלושה צהובים עשו צחוק מחמישה אדומים.
לזרוק למים את יילה דוין החלוד בפיגור של שני שערים זו חוכמה קטנה מאוד, כמו גם להמשיך שלא לנצל את היכולות ההתקפיות של דון ולשבץ אותו כ-6 בחצי הלא נכון של המגרש ורחוק כל כך מהשער. הפוך אריה, הפוך.
רוצים להישאר מעודכנים?
עד הסיום הצליחה הפועל לנפק שברי הזדמנויות תודות לטכניקה טובה של אוהד אלמגור, הבלחות של מתן חוזז וחוצפה חיובית של ינאי דיסטלפלד ואופק נדיר, אבל בצד השני היה זה אושר דוידה, שמקפיד לפרוח דווקא מול הפועל, שהפך ניצחון לתבוסה.
לדאבונה, סופרת הפועל כבר שבעה הפסדים רצופים מול הצהובים בכל המסגרות. כשהגישה תבוסתנית עוד לפני השריקה הראשונה, שבירת הרצף הנוראי הזה לא נראית באופק. זמן טוב לציין שבלי שחקן בעל שיעור קומה במקומו של אופק ביטון, יהיה קשה מאוד גם בליגה מול יריבות צנועות הרבה יותר. להתראות במאבקי ההישרדות.
תגובות