מי שחגג את ההישג המרשים בדרבי הירושלמי והסתובב במשך 72 שעות עם חזה נפוח ובתחושה שירושלים אדומה, למד על בשרו את ההבדלים בין הקבוצות בכל הנוגע לאפקט שאחרי. האחת איבדה לחלוטין כל אלמנט של תשוקה למשחק, השאירה את כמויות האנרגיה הסוחפת בטדי המפוצץ והתרסקה לקרקע המציאות במשחק 'חוץ' מול קריית שמונה, יריבה ישירה למאבקי התחתית, ואילו השנייה כילתה את זעמה במכבי פתח תקוה עם ארבע חתיכות ב-17 דקות, בדרך לחמישייה מוחצת תוך פחות ממחצית.
אין דרך קלה לומר זאת: הפועל ירושלים, מבושמת מהדרבי, עלתה זחוחה ואף שחצנית לאצטדיון בנתניה, ושחקניה התנהלו כמי ש'עלה להם'. אפשר להפסיד כמובן, בטח לקבוצה שניצחה את מכבי תל אביב ועשתה תיקו מול בית"ר, אבל – ומאמנה של הפועל טורח לחזור על כך חדשות לבקרים – יש גם דרך והיא לא פחות חשובה. משום מה, זיו אריה עלה הפעם במערך לא ברור, וביצע חילופי מקומות בין שחקניו בקצב של אוטוסטרדה – מה שבלבל הרבה יותר את קבוצתו ופחות את היריבה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אנדרו אידוקו, ששב להרכב וסיכן את השער בעיקר בנגיחות ממרחק, בזבז אנרגיה ברבע השעה הראשונה בריצה חסרת תכלית לרוחב המגרש והתקשה למצוא את מקומו; אוהד אלמגור לא קיבל כדורים ולעיתים נראה היה שעומר אגבדיש פשוט לא מעוניין למסור לו, אבל החמורה מכולם הייתה ההתנהלות של שחר פיבן, שיכול להפסיד במאבק על כדור מול לידור כהן, אבל ממש לא לוותר עליו תוך כדי משחק ובמקום לנסות ולבלום את הסכנה, להניף ידיים לעבר השופט ולצפות ביריבו כובש ללא מאבק. מביך.
לזכות אריה ייאמר שביצע את השינויים הנדרשים במחצית השנייה עם חילוף משולש, והספיקו לו 45 דקות כדי להבין שיילה דוין, שלא פוגע כבר תקופה ארוכה ונראה כי מיצה את עצמו בהפועל, לא יהיה האיש ממנו תגיע הישועה. מנגד, מתן חוזז שב להיות פעלתן, יזם פעולות חיוביות מימין וניסה לאיים מרחוק, אלא שזה היה מעט מדי ורחוק מלהספיק עבור הפועל.
שי ברדה, שועל קרבות ותיק, נעל את הרחבה בכלים העומדים לרשותו, ואפילו הפציעה של אעיד חבשי הוותיק וכניסתו של דניס קוליקוב הצעיר, לא גרמה להפועל לפתוח מבערים ולגרום לאסף צור להזיע בין הקורות.
אפשר לבוא בטענות על בזבוזי הזמן הבלתי נסבלים ועוד יותר על כך ששניר לוי נתן להם יד והעז להוסיף 3 דקות למחצית בה שיחקו 23 דקות נטו, אבל כשז'ארדל דה סילבה ברח לנועם מלמוד, טייל ברחבה משל היה בחוף הים והחזיר באחת ליושבי היציע את אימת הספיגה השטותית ממצבים נייחים – נגמר הסיפור. ובנימה (לא) אופטימית זו, להתראות בראשון מול החצי השני של אותו ברדה.
שאול נעים
כאוהד הפועל , לצערי גם השנה יהיו בפלייאוף התחתון , הקבוצה אינה יציבה בכלל , החזון מדשדש כבר שנים , באם לא יהיה שינוי בחזון סופה של הקבוצה לרדת ליגה, לא השנה אבל זה יקרה וחבל .