כמות האירועים הלא טריוויאליים שהתרחשו אמש (ראשון) בדרבי הירושלמי מספיקה כדי למלא ספר עב כרס עם כריכה אדומה בוהקת, אבל ננסה לתמצת את התחושות על פי סדר העדיפויות של יושבי המזרחי. נתחיל מהסוף: נסו להיזכר אם אי פעם חגגתם בטירוף משחק בו קבוצתכם לא ניצחה, ושריקת הסיום שלחה אתכם הביתה בחזה נפוח עם תחושה של עליונות עירונית בלתי מעורערת.
הפועל ירושלים עלתה לדרבי מול קבוצה לוהטת שחולמת אליפות ומגובה בכ-20 אלף אוהדים. זיו אריה הביא אותה לשם בלי חששות ועם וובוס בגודל היציעים המפוצצים בטדי, בדמות הרכב התקפי שמתאים בדיוק להגנה הרכה בלשון המעטה בצד השני של המגרש. התוצאה: מקבוצה שבימים כתיקונם מתקשה לכבוש, סדריק דון חגג צמד עוד לפני ההפסקה.
רוצים להישאר מעודכנים?
באשר ליכולות הבלתי נגמרות של דון, נדמה שיש לעדכן מחדש את מילון הסופרלטיבים הספורטיבי עבור להטוטן שנמצא בכל מקום, כל הזמן, ובמקביל מסוגל להקפיץ אלפי לבבות אדומים במחי הטיית גוף. ליושבי היציע, שלא מזמן חגגו את החתמתו לשנתיים נוספות, נותר רק להתפלל שהמטאור הקומפקטי הזה לא יחליף את צבע החולצה כבר בחלון ההעברות הקרוב. בהקשר זה, טוב עשה מאמנו שהבהיר: "המקום הכי טוב בשבילו זה הפועל ירושלים".
שני שערי השוויון המהירים אמנם מרגיזים ובהחלט לא מחויבי המציאות, אבל עם פערי תקציב שכאלה וירדן שועה כחלוץ מדומה שפינה שטחים לכישרונות נוספים בחלק הקדמי, אין סיבה להתחזר. מצד שני, בית"ר ממש לא צריכה את העזרה של אוראל גרינפלד כדי לגבור על הפועל, אבל בהחלט מענג לראות שאפילו איתו היא לא יכולה. אפשר וצריך להתווכח על השליפה המהירה מדי של האדום לאיבי רנסום, אבל גם אם הוא מוצדק, בחלקים גדולים מדי נראה היה שגרינפלד מחשבן ואף חושש מחצי הטבעת הצהובה שהקיפה אותו. מהשופט הבינלאומי הבכיר בישראל ניתן בהחלט לצפות ליותר. כשהמהפך הצהוב הושלם החלה להתפשט תחושת הפספוס המוכרת והכואבת, אבל הפעם אריה ושחקניו היו נחושים להראות שהקילומטראז' ששרפו והמלחמה הגדולה על כר הדשא לא היו לשווא.
ואז, בדיוק כשאתה שואל את עצמך אם אווקה ואידוקו לא התבלבלו במקומות וכשברור לך שהביצוע המלוטש של סדריק הוא השער היפה במשחק, הגיע הריחוף של אחד הסמלים הבולטים בהפועל המאוחדת וקרע את הרשת של סילבה. מישהו זוכר מתי בפעם האחרונה צפינו בארצנו הקטנטונת בשער וירטואוזי שכונה בעגה קדמונית 'זינוק דג'? תודה אווה! ואגב, החגיגה המושקעת הייתה לא פחות יפה ואותנטית מהגול, וחבל שלא נתפסה גם בעדשת המצלמה.
לצד הניצוץ המרגש בחלק הקדמי, חשוב לציין לשבח את איינאו פרדה בניהול משחק ענק, דחיפה קדימה וחילוצים אין סופיים, יחד עם עומר אגבדיש שסייע תמידית למרכז האדמה בניקיון סכנות צהובות. מנגד, מתן חוזז ממשיך לאכזב בענק, ובכושרו הנוכחי טוב יעשה הצוות המקצועי אם ייתן את הבמה לסמבה דיאלו.
מילה טובה מגיעה למחנות האוהדים על תפאורה צבעונית, אווירה מחשמלת ובעיקר כיבוד הטקס לזכר חללי מלחמת 'חרבות ברזל' משני צדי המתרס. מחוץ לאצטדיון, מאכזב מאוד ששנת 2025 אוטוטו כאן, ועדיין צריך לזכות בכבוד המפוקפק כדי לעבור בפתח צר של גדר משטרתית מאולתרת על מנת לפלס את הדרך למזרחי, קל וחומר במשחק בית.
אבל כל זה מתגמד מול חבורות הצעירים בצהוב שפוגשים מדי דקה וחצי בדרך הארוכה בחזרה לאוטו. פעם הם היו מקניטים ויורים סלוגנים רדודים בנוסח 'יאללה בית"ר' או 'ירושלים צהובה', היום הם פשוט מקללים מתוך כאב ומעלים בך חיוך. היצירתיים יותר ועם פה מלוכלך פחות, יזרקו לך בפעם המי יודע כמה ש'אל תדאגו, בפעם הבאה בטוח ננצח אתכם'.
מעניין עוד כמה משחקי דרבי מענגים שכאלה ייקח להם כדי להבין שהם פשוט לא מסוגלים להתמודד עם מועדון הכדורגל הבכיר בעיר. למגינת ליבם, ירושלים נצבעה אמש באדום עם תיקו שכולו ניצחון. תודה לך הפועל!
עוזידגל
כמעט מדוייק
למעט הקטע של כיבוד הטקס לזכר החללים הקדושים מהצד האדום והצהוב.. שכן כאשר דובר על החלל האדום חלק נכבד מיושבי היציע הדרומי שרו נגד הפועל וחלקם "הגדילו" לעשות ושרקו בוז
וכאשר הוזכר הקדוש הצהוב הצטרפו למחיאות כפיים של שאר הקהל בטדי..
הבושה היא שלהם נטו!!
יאללה הפועל ❤️