בעשרה שחקנים, לאחר מחצית ראשונה חלשה ביותר ושליטה מוחלטת של מכבי תל אביב, בית"ר התעוררה בדרך למחצית הטובה ביותר של הקבוצה בעשור האחרון ואולי אף למעלה מכך.
אם במחצית הראשונה הכל הלך נגד בית"ר – יכולת חלשה, שליטה של האלופה, כרטיס אדום ופיגור – במחצית השנייה הכל פגע בינגו עבור הצהובים שחורים. כל החלטה של ברק יצחקי בול פגיעה, כל חילוף – מלמיליאן. כל שער – בצבע. היינו כחולמים.
בסוף-בסוף אפשר לומר שההרחקה של מרסלן הועילה לבית"ר, אבל חשוב גם להגיד שלמרות העבירה הטיפשית, הכרטיס האדום לא מוצדק. בהחלט אפשר היה להסתפק בכרטיס צהוב. אבל, ההרחקה הזו חייבה את בית"ר לשנות, וכאן נכנס ניהול המשחק המופתי של ברק יצחקי לפעולה.
בזמן אמת, החילופים שערך יצחקי נראו הזויים. ליאל דרעי? במשחק הזה דווקא? אבל הבלם הצעיר לא פחד ונתן יופי של משחק. אם החילוף של דרעי עוד הגיוני – בכל זאת חייבים בלם, הרי שהכנסתו של עדי יונה בעל האוריינטציה ההתקפית הראתה שיצחקי לא מוותר על המשחק. לא דבר של מה בכך מול האלופה, שלא הפסידה עד כה העונה. ואז הגיע הבינגו הגדול מכולם – קאני במקום מוזי והשאר היסטוריה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ב-45 דקות, בעשרה שחקנים, בית"ר הראתה שיש פה קבוצה תוססת והתקפית. אחרי השבוע האחרון אפשר לומר בגאון – בית"ר ירושלים חזרה. אנחנו באופוריה, אנחנו בטירוף. הרבה זמן לא היה טירוף כזה בטדי.
עכשיו חשוב להישאר צנועים. לא לצאת מפרופורציות. לרדת בחזרה לקרקע. צריך לזכור – הדרך עוד ארוכה והסגל של בית"ר לא מספיק עמוק בשביל להתמודד לאורך זמן. צריך לקוות שבית"ר תישאר בצמרת הגבוהה עד ינואר, כדי שברק אברמוב יפתח את הכיס וייתן ליצחקי ולאלמוג כהן את האפשרות לרוץ עד הסוף.
כמובן שחייבים לדבר על האווירה המחשמלת בטדי. על האוהדים שנתנו הצגה (כמו שהם עושים מאז תחילת העונה). הרבה זמן שלא היתה כזו אווירה בטדי, הרבה זמן שלא הרגשנו שטדי רועד.
מילים חמות גם לאברמוב. לא רק על התחייה והבנייה מחדש של בית"ר, אלא גם, ואולי בעיקר, על הפעילות שלו למען החיילים והמשפחות השכולות. שאפו ענק.
אני אוהב אותך בית"ר.
יואל
היינו כמלאכים.