אנדרו אידוקו, יאו, חוזז, אופק ביטון, איינאו פרדה, דיאלו סמבה, גרצ'קין, דון סדריק. לא, זיו אריה לא הדליף את סגל השחקנים שלו לפני המשחק (החשוב מאוד) מול מ.ס אשדוד השבוע. זו רשימת הנעדרים מהמשחק הקרוב. שמונה שחקנים מההרכב הפותח לא צפויים לשחק במחזור הקרוב. ילה דוין, כפרה עליו, בלונדיני ילד טוב אמסטרדם, אבל לא חבר טוב של המסגרת, צפוי להיות הזר היחיד של האדומים במשחק. את המתווה של שר הספורט, מיקי זוהר, שמחלק מענק לקבוצות שרושמות עד ארבעה זרים בסגל, הפועל ירושלים תוכל לגבות העונה עם ריבית. לפחות אורי שרצקי יהיה מבסוט.
אבל – כמו שכבר אמרנו בעבר, אנחנו, אוהדי הפועל, יש לנו עניין עם אופטימיות. ונראה שהספסל העמוק יחסית שנבנה העונה נותן להפועל סיכוי נגד אשדוד. ההגנה לא נפגעה משמעותית בסבב הפציעות / אדומים האחרון, ולמרות הפגיעה בחוד, עם דיסטלפלד ואלמגור (ואולי גם אופק יחזור) עוד יש סיכוי להבקיע. ובכלל, נראה שבסגל חסר, הפועל במיטבה: גם נגד מכבי ת"א וגם נגד הפועל באר שבע, הפועל שיפרה את המשחק שלה דווקא לאחר האדום הראשון. 30 דקות אחרי שיאו הורחק, הבקענו נגד מכבי. 30 דקות אחרי שסמבה הורחק, הבקענו נגד באר שבע. מה אומר, זיו, אולי תעלה בעשרה שחקנים נגד אשדוד? נבקיע בדקה 30 ונעלה חזרה את השחקן ה-11. לפחות נחסוך הרחקה מהמשחק הבא.
רוצים להישאר מעודכנים?
הנאחס הגדול בכל סיפור הנעדרים/פצועים, לעניות דעתי, הוא דווקא זה של אנדרו אידוקו בן ה-18, שנפגע בכף הרגל במשחק האחרון מול באר שבע, עבר ניתוח וצפוי לתקופת החלמה של כחודשיים. להפועל יש אלרגיה לחלוצים זרים טובים. למעט ויליאם אגאדה וגם הוא, אם להודות על האמת… לא היה בהפועל חלוץ זר ראוי. וזאת בזמן שנראה שהקבוצה מעבר לכביש, משליכה אבן רנדומלית ופוגעת בלבנדובסקי של גאנה. ומהמעט שיצא לנו לראות עד עתה, נראה שאנדרו אידוקו שגויס לקבוצת הנוער והוקפץ לקבוצה הבוגרת, הוא הדבר האמיתי. נקווה רק שההחלמה שלו תעבור במהרה בימינו אמן, ולא תיגרר עד סיום העונה.
יש אומרים שהנאחס, לא בא סתם. קללה, הם אומרים. אני אומר, סבבה. נדרשת לכך עבודת תחקיר מעמיקה. אז חיפשתי בגוגל "איך מסירים קללה" והגעתי לסרטון מקסים של אדם שמרגיש תקוע בחיים והולך לרב קהילה בבני ברק שיסיר את עין הרע. הרב, בודק ומתחקר ומסכם באלו המילים: "שמע, חביבי, אין פה שום קללה. זה רק אתה. המחשבה שלך היא זו שגוררת אותך לתקיעות הזאת".
וזה היופי בהפועל ירושלים. הצוות המקצועי, ההנהלה והשחקנים חושבים בדיוק כך, בלי תירוצים מיותרים ובלי התקרבנות. כמו שאמר זיו אריה אחרי המשחק האחרון בו הפועל ספגה שני אדומים: "לא נדבר על שיפוט, הפסדנו, נאשים רק את עצמנו ונמשיך הלאה". או אם לצוטט את אוהד אלמגור: "אנחנו עם ארבעה אדומים מתחילת העונה ואי אפשר לשחק ככה. אנחנו צריכים לעשות בדק בית עם כל מה שקורה עם האדומים האלה כי זה בלתי אפשרי".
לקיחת אחריות, עבודה קשה באימונים, למידה מטעויות והתמדה זו הדרך היחידה לשרוד את הליגה הזאת מול 13 קבוצות שכמעט כולן שוות (למעט שלושת הגדולות ויש שיגידו, אבל רק יגידו, גם בית"ר – חור בהגנה – ירושלים).
וכמה מילים אחרונות: עונה הבאה, צפויה להיות העונה המאה של המועדון, כמה אופייני היה להפועל ירושלים הקודמת, לחגוג את עונת המאה בלאומית. אבל הפועל ירושלים של חמש השנים האחרונות, היא משהו אחר. זו כבר לא הפועל ירושלים של סאסי-יונה ולא הפועל האפרורית והלא יציבה של שנות ה80-90 (ויסלחו לי אוהבי הנוסטלגיה). גם פרשני הכדורגל, כבר לא ממהרים לצאת בהצהרות נביאי זעם ולהוריד אותנו ליגה במחזור השישי כפי שהספידו אותנו בעונה הראשונה שלנו בליגה ובעונה הקודמת. הפועל ירושלים מודל 2024, היא קבוצה קשוחה ומתמידה, מאומנת ומנוהלת נכון. אין לנו ספק שלא רק שתשרוד את העונה הנוכחית אלא תסיים אותה בכבוד ובהערכה המגיעה לה. הפועל ירושלים דור 2.0, היא בדיוק מה שאנחנו רוצים.
תגובות