הפועל ירושלים מעולם לא ניצחה בטוטו טרנר, כך שמלכתחילה הציפיות ממשחק החוץ מול הפועל באר שבע לא היו גבוהות במיוחד. יחד עם זאת, אין שום סיבה שבעולם להוסיף על יתרונות יחסיים כמו תקציב ואיכות הסגל גם שני שחקנים יותר. לא כוחות.
אוהדי הקבוצה ששפשפו את העיניים נוכח הרכב התקפי שכלל שני חלוצים, התפכחו אחרי שתי דקות וחצי עם כניסה חזקה, מסוכנת ובעיקר תמוהה של סמבה דיאלו, שבן רגע עיקר את המערך ההתקפי של זיו אריה וחייב נסיגה מובנית. גיא מזרחי היה סמוך לקו החוץ, ואילו דיאלו הוא קיצוני שבכלל לא אמור להימצא באזורים האלה. סתם אדום של התלהבות יתר בשילוב חוסר ניסיון, ובלהט היצרים המורחק גם דאג להטיח בקבוק מים בירידה לחדר ההלבשה, מה שעלול לתת דרור לצוות הליצנים-דיינים לעשות לו 'יאו' ולדאוג שלא יראה דשא בתקופה הקרובה.
ואם האדום הזה עיקר כל אלמנט של סמבה ממשחקה של הפועל, מה תאמרו על הצהוב השני של סדריק דון? נכון, מקסים גרצ'קין סיבך אותו עם גליץ' מטופש וחסר אחריות, אבל סדריק חייב היה לזכור שיש לו צהוב ולתת את הקרדיט לחבריו להגנה במקום משיכה בחולצה, שהובילה להרחקה ולדמעות של ילד סופר מוכשר שחייב – כמו חברו הצעיר דיאלו – להתחזק מנטלית ולשחק בחוכמה. על הכישרון המבורך שיש לשניים האלה ברגליים אין עוררין.
רוצים להישאר מעודכנים?
כאמור, מי שלא ניצחה באחד האצטדיונים הביתיים בארץ ב-11 שחקנים, ודאי לא תעשה זאת בתשעה. אוהד אלמגור ראוי לכל המחמאות על ביצוע מלוטש היישר מדגל הקרן, אבל לכולם היה ברור שהמהפך של באר שבע הוא שאלה של זמן. זה כמובן לא אומר שליאל צ'אנה ועמית גלזר צריכים לשחק לפני איליי מדמון ושחר פיבן, אבל במשחק בו ממילא הכל הלך הפוך, הפוקוס עבר למקומות אחרים.
ועדיין, צריך להצדיע לשחקני הפועל שעמדו בגבורה מול המטחים המקומיים (סליחה על הדימוי, התאריך הארור משפיע) ולא התפרקו במחצית השנייה. עם למעלה מ-30 איומים לעבר שערו של נדב זמיר, זה ממש לא מובן מאליו.
עם שרשרת ארוכה כל כך של פצועים ומורחקים, מזל שיש פגרת נבחרת. לא נותר אלא לקוות שבהפועל ינצלו אותה כדי להשיב כמה מן הפצועים לכשירות, כדי שיושבי היציע הנאמנים יצליחו לזהות את כל ה-11 שיעלו על כר הדשא במשחק הביתי הבא מול אשדוד.
תגובות