דעה | איפה הכסף?

לא פחות מתשעה משחקים ללא ניצחון (בהכנה, בגביע הטוטו ובליגה) היו במאזנה המביך של הפועל חיפה רגע לפני חופן המתנות לחג(ים) שקיבלה מהפועל ירושלים – קבוצה שאחרות מתיישרות על גבה מסורתית. שפע הבעיות בצד האדום של הכרמל, לצד מחאת אוהדים כלפי הבעלים, יואב כץ, הובילו לאופטימיות כללית שהפועל יכולה וצריכה לצאת עם משהו מהמשחק הזה, חרף חסרונם של נועם מלמוד, איינאו פרדה ואופק ביטון.

בפועל, שחקניו של זיו אריה הציגו את משחקם הגרוע ביותר מאז חזרה הקבוצה לליגת העל לפני כשלוש שנים. יהיה לא הוגן להפיל את התיק על שחקן ספציפי בהתמודדות שהזכירה יותר את משחק הילדים 'קירות', הזכור לטוב מאמצע הניינטיז בשכונה, כשהכדורים פוגעים פעם אחר פעם בשחקנים הלבנים ומסדרים לרוני לוי כדור הרגעה נוסף.

יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהשלומיאליות המתמשכת של עמית גלזר, בעל מניות בכורה בצמד של גיא מלמד, מהחורים (שלא לומר בורות) בצד שמאל של מקסים גרצ'קין, שכמעט נעצר על שוטטות, ועל החולשה הכללית של ליאל צ'אנה, שרחוק שנות אור מהגדרה של בעל בית בקישור האחורי.

יילה דוין הולך ומתגלה כפלופ מהדהד, ובפעם הבודדת שקיבל כדור מול השוער, רץ אוטומטית הצידה ובזבז הזדמנות בטרם נולדה. מתן חוזז לא מספיק מעורב, אוהד אלמגור מתקשה לשחזר עד כה את נפלאות העונה שעברה, וכל אלה מאלצים (שוב) את סדריק דון, להתחיל לנהל את המשחק כ-20 מטר במחצית המגרש של הפועל ולהגיע בלי אוויר לאזורים המסוכנים של היריבה.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

וגם אחרי שלוש חתיכות על הראש ב-45 דקות, מקבוצה שעד אז כבשה שער ליגה בודד ב-180, 'הצליח' זיו אריה להשאיר את איבי רנסום ועידן דהן על הספסל עד הדקה ה-60. אולי רצה לעשות מחווה יפה ליואב ג'ראפי, שאחרי שני משחקי נבחרת בהם לא נח לרגע, השתטח פרקדן מחוץ לרחבת ה-16 שלו וערך סדרת מתיחות ארוכה על מנת לא להתנוון. את חולצת המשחק הנקייה הוא ודאי החזיר לארון. מי שכן נכנס בהפסקה הוא יונתן ליש, שכזכור איבד את מקומו אחרי מחצית אחת מול חדרה בגין צהוב, חרף יכולת טובה. מה קורה לבלם צעיר ומוכשר שמאבד ביטחון, יכלו כולם לראות בשער הרביעי.

במחזור שבו ים של אקסים באו לידי ביטוי – מגיא חדידה, דרך אחמד סלמן ונדב נידם, ואפילו אביחי וודג'ה הפעלתן בקרית שמונה, לא נותר אלא לחזור שוב לשאלת מיליון הדולר – ויש הרבה יותר מהסכום הזה בזכות מכירות השחקנים הסיטונית – מדוע לא חוזקה הקבוצה בשחקנים מנוסים בעלי שיעור קומה?

וכל זה קורה דווקא במשחק בו רצתה הפועל לנצח אפילו יותר עבור הירש גולדברג-פולין ז"ל, הילד האדום הנצחי, שדיוקנו הוטבע על חולצות השחקנים לאחר שהפך לעוד חוליה שורפת לבבות בשרשרת טרגית ובלתי נגמרת של 'הותר לפרסום'. החולצות הקוראות לשובו עדיין בצבצו ביציע, לצד החדשות עם הכיתוב 'יהי זכרך מהפכה'. האוהדים גם שילבו את שמו של הירש באחד משירי העידוד הוותיקים, לצד הדמעות שנשפכו בטקס לזכרו ובמהלך דקת מחיאות הכפיים העצובות.

כאן המקום להרבה יותר ממילה טובה לכ-300 האמיצים שצבעו אמש את יציע האורחים בסמי עופר, שרו במלוא גרון ולא הורידו את הרגל מהגז בזמן שקבוצתם אפילו לא לחצה עליו. האוהדים הנאמנים של הפועל לא ראויים לביזיון שכזה. בטח שלא הירש.