באופן טרגי ואירוני כאחד, חרושת השמועות על נפילתו של הרש גולדברג-פולין החלה עוד בטרם הסתיים משחק הפתיחה של הפועל ירושלים לעונת 2024/25. שעה קלה לפני כן, צפו כ-1,500 יושבי היציע בסרטון המרגש שהוקרן על המסכים באצטדיון, בו הודו הוריו של הרש, ג'ון ורייצ'ל, לאנשי המועדון ולאוהדים על התמיכה הבלתי פוסקת לשובו של בנם.
"אנחנו לא יכולים להודות לכם מספיק. אנחנו מרגישים את התמיכה, את התפילות, את החיזוק", אמר האב ג'ון. "שתהיה לכם עונה של הצלחה ולכולנו – יום מוצלח בו נחזיר את הרש ואת כל החטופים הביתה". "תודה רבה על הקול שאתם משמיעים בעניין החטופים. אנחנו זקוקים לזה", הוסיפה האם רייצ'ל. "אני בטוחה שהרש מרגיש את זה ויודעת שהוא צריך את זה. תמשיכו. יאללה הפועל".
רובם ככולם של האוהדים האדומים, כולל כותב שורות אלה, מקפידים להגיע לטדי עם החולצה הנושאת את דיוקנו של הרש לצד שעון החול ההולך ואוזל עם הקריאה לשובו הביתה. הקהל הגיב לדברי ההורים במחיאות כפיים קצובות לצד שירת התפילה הקבועה 'להחזיר את הרש עכשיו'. מי האמין שדווקא בוקר ה-1 בספטמבר, שאמור לסמל יותר מכל חזרה לשגרה, הביא עמו את בשורת האיוב וניפץ לרסיסים את החלומות האדומים על שובו במהרה ליציע. נוח על משכבך בשלום, ילד אדום. לעד תישאר בלבבות של כולנו.
רוצים להישאר מעודכנים?
***
ועם כל הקושי לדבר על ענייני חולין, היה, כאמור, גם משחק, בו קיוותה הפועל לפתוח, לראשונה מאז שובה לליגת העל, עונה עם ניצחון. כל הכוכבים בשמיים הסתדרו כדי שזה יקרה – ממכבי תל אביב שביקשה דחייה של מחזור הפתיחה חסר הסיכוי, המשך בחזרתו-הישארותו של מתן חוזז, דרך כשירותו – גם אם החלקית – של אופק ביטון, ועד היריבה מחדרה, שאמורה להיחשב סבירה גם במושגים של הפועל.
ב-25 הדקות הראשונות נראה היה שגם הפועל עצמה הגיעה למסיבה, עת 'שכבה' הקבוצה של זיו אריה על שער היריבה, עם מספר מצבים קורצים שחייבים היו להסתיים לפחות עם כדור אחד ברשת, בראשם ההחמצה מסמרת השיער של ילה דוין, שבסגנונו הססגוני של סלבה ברזילאי הזכור לטוב, 'שלח כדור לשורה 94 כיסא 22 ביציע' מול שער ריק. מילים טובות ומחמאות לינאי דיסטלפלד על בכורה איכותית בליגה, לצד סדריק דון, שנמצא בכל מקום ועושה כהרגלו עבודה של ארבעה שחקנים בממוצע.
מנגד, אלופת המתפרצות מחדרה עקצה בצד השני עם בישול אלגנטי של ידין לוגסי וסיום קטלני של דוניו, שרק אלוהים (והנהלת הפועל) יודעים איך נחת דווקא בחדרה ולא בעמק הארזים. אותו שער הדגיש את ההתעקשות הבלתי מוסברת של הפועל 'לגלות' חלוצים (וליפול פעם אחר פעם) במקום להביא חלוץ שפיץ מוכח שכבר פרע שטרות בארצנו הקטנטונת.
במחצית השנייה בלט בפעם המי יודע כמה ניהול המשחק הבעייתי בלשון המעטה של קואץ' אריה. יונתן ליש, אחד הטובים בהפועל בחצי הראשון, הוחלף. למה? כנראה בגלל הצהוב המופרך שספג מיגאל פריד. אגב, את התיאוריה לפיה כרטיס צהוב שווה חילוף בהפסקה למד על בשרו שחקן המריבה בין שתי הגדולות בעונה שעברה וגנואה האיטלקית בזו הנוכחית, ליאור קאסה.
דוין איזן מקרוב אחרי מבצע נחוש של אילוז' יאו באגף ימין, אבל במונחים של אריה, השער הזה רק עיכב את החילוף של ביטון. בהמשך הגיעה כניסתו של אשטה אווקה במקום אוהד אלמגור, חילוף שעשה רושם שנועד לשמור על התוצאה הרבה יותר מלשנות אותה. ומי לא ראה דשא? נכון, איבי רנסום. על היכולת שלו אפשר כמובן להתווכח, על ההגדרה כחלוץ לא.
בדרך החוצה התנחמו האוהדים בכך שבאצ'ו את בוטאקה ניצחו בדרבי הפרטי את היריבה העירונית, וגם על כך ששניהם משום מה לא בהפועל ונחתו בשורות העולה החדשה מטבריה שווה לתת את הדעת. מצד שני, כמה מרגיע לדון בסוגיות שבגבולות המגרש הירוק.
לדאבוננו, המציאות הכואבת שמחוצה לו, הבהירה היטב שעות ספורות לאחר מכן שכולנו – כמדינה – רחוקים שנות אור מכל סוג של ניצחון.
תגובות