ברק יצחקי ואלמוג כהן הם התגשמות החלום של אוהדי בית"ר באשר הם. כדורגל תוסס והתקפי, יוזמה ויצירתיות בהעברות, אמונה בצעירים ובשחקני בית, וזו רק חלק מהרשימה שמייחדת את הצמד הנהדר הזה. המשחק נגד מ.ס אשדוד היה פתיחה אופטימית לעונה עם ציפיות, לא משהו שרגילים אליו בבית וגן בשנים האחרונות. האמת היא שיש סיבות מוצדקות לכך: ההישארות של ירדן שועה, עדי יונה, מיגל סילבה ואיסמעילה סורו מציבה לבית"ר שלד איכותי מאוד. החיזוק בדמות זרים איכותיים במיוחד כז'אן מרסלן, פטריק טוומאסי וגם של המתאזרח סילבה קאני משדרג את היכולת בעשרות מונים. הכדורגל הנלהב נעדר מטדי לפחות מאז תקופת טביב. סיבה לחגיגה.
רוצים להישאר מעודכנים?
פלייאוף עליון זו לא מילה גסה. אפשר וצריך להגיד את זה, ולא רק בגלל היכולת במשחק בבלומפילד (ותכף נגיע להגנה). אחרי ארבע עונות של פלייאוף תחתון, הקיץ האחרון סימן את המטרה הראויה לבית"ר בעת הנוכחית: מקומות 3-4. כן, התרגלנו לא להלל חוגר כמפתח, להנמיך ציפיות ולמזער הצהרות, ועדיין: עוד עונה של פלייאוף תחתון, או "גירוד" של פלייאוף עליון זו לא הצלחה, בטח למול הקיץ הנהדר שעבר בצהוב-שחור.
יחד עם זאת, חשוב לעמוד על שתי הבעיות המרכזיות שצפויות לבית"ר העונה: הראשונה, איך לא, עלולה להיות הקהל. כל עוד הכדורגל תוסס, התקפי ושמח, אולי צפוי שקט בגזרה הזו. אבל המצב במדינה, שחקנים ערבים שמגיעים לטדי, קבוצות מהמגזר שינצחו את בית"ר או סתם שעמום של הרגע עלולים להוריד את בית"ר לטמיון, עם עונשים חסרי פרופורציה כמו בשנה שעברה, שיוציאו את הרוח מהמפרשים. השנייה, וזו כבר בעיה מוחשית וברורה, היא ההגנה. למעט זוהר זסנו המוכשר שלא הצליח לשמור על יציבות עד כה, אי אפשר להצביע על בעיה פרסונלית בשחקן כזה או אחר. מה כן? לא בכל משחק יהיה אפשר לנצח 3-2 או 4-3. למעשה, קבוצות איכותיות יותר מאשדוד כנראה היו משוות את התוצאה ואפילו, חס וחלילה, מנצחות את המשחק. בית"ר שיחקה תוסס ושמח, אבל גם בנונ-שלנט של "יהיה בסדר, הגולים יגיעו" – ופתאום אשדוד כמעט משווה בדקה האחרונה. אולי זה משהו בהימור על התקפה בלבד, אולי המחסור של סורו ואולי סתם היעדר בגרות על המגרש, אבל את זה יצחקי וכהן חייבים לתקן.
תגובות