תקופת הזוהר, כמעט מיותר לציין, היתה בימי אורי אלון העליזים, אז, בין השנים 2015 ל-2017, עמד ממוצע הקהל במשחקי הבית בארנה (בליגה, כן) על למעלה מ-6,800 אוהדים למשחק. מאז עזיבתו של אלון, המספרים צנחו וממשיכים לצנוח, כשהשנה עמד ממוצע הקהל במשחקי הבית על 4,600 אוהדים בלבד.
אז כן, יש נסיבות מקלות העונה – המלחמה, החטופים, החללים והנרצחים – אבל גם קודם לכן המספרים היו נמוכים יותר מאלה שיש לשאוף ולקוות אליהם, ולבטח נמוכים יותר מאלו שהיו בתקופת אורי אלון.
אז מה הסיבות לירידה במספרי האוהדים? אפשר להתחיל, כפי שטוענים רבים, שהבחירה לעזוב את היורוקאפ לטובת הליגה של פיב"א פגעה במכירת המינויים, והתוצר הבולט הוא אי הגעה למשחקי הליגה.
אך יש עוד סיבות שמקשות על אוהדים להגיע למשחקים – למשל שעת המשחקים הנקבעות על ידי זכיינית השידור שקובעות משחקים בשעות מאוחרות, לא פעם מקשות על בני נוער להגיע. חשוב לציין שגם מחירי המנויים די גבוהים והוזלתם תביא קהל נוסף לארנה.
חשוב להדגיש, חלק ניכר מאוהדי הפועל לא חיים בירושלים, הם ירושלמים לשעבר שעברו לאיזור המרכז או כאלה שפיתחו את אהבתם לקבוצה למרות שהם לא ירושלמים כלל ומן הסתם זה מקשה עליהם להגיע לרוב משחקי הבית והם בוחרים להגיע למשחקים היותר אטרקטיביים.
המעגל של אוהדי הפועל נע סביב ה-6,000 אוהדים, זה פחות או יותר כמות האוהדים הממוצעת האמיתית, וכדי שהמספר הזה יגדל, הפועל צריכה לבנות קבוצה חזקה ולהגביר את השאיפות מה שכנראה יקרה בשנים הקרובות בעידן אדלסון.
אבל יש גם נקודות אור חיוביות לעתיד הקרוב. בשנה שעברה, הגיעו 5,000 אדומים לפיינל פור במאלגה, מה שמראה שקהל יש, רק צריך לתת לו את הסיבה לכך. בקיץ הקרוב פרוייקט אדלסון יחל את עונתו השניה במועדון והחלומות על היורוליג רק גברו. הרישום הצפוי ליורוקאפ מביא עימו את הרעב לרצות להגיע למפעל הבכיר באירופה ויחד עם השאיפות המתגברות – יעלו גם מספרי המנויים, אפשר להגיד כמעט בכפוף לסיום המלחמה שיאפשר לקבוצות הישראליות לארח שוב משחקים באירופה, אחרת שוב נזכה, לצערי, לראות מספרים נמוכים יותר מהפוטנציאל הקיים.
ולסיום, משחק מספר 2 בסדרה מול מכבי תל אביב צפוי להיות סולד אאוט עם למעלה מ-10,000 אוהדים. אליפות, עליה אפשר לחלום, תגביר בצורה משמעותית את מכירת המנויים בשנה הבאה. ובכל מקרה, תודה לך הפועל על מה שעשית עד עכשיו במציאות המטורפת שבה אנחנו חיים.
תגובות