הפועל של האוהדים 1: בשישי שעבר, באימון המסכם לקראת משחק הדרבי בשבת, הגעתי עם הבן שלי לצפות באימון וגם לנצל את ההזדמנות לקבל חתימה מהשחקנים. מעולם לא הייתי באימון של הפועל, ההתרגשות התגברה כשהבנתי שאנחנו לא לבד ושחברי ארגון האוהדים 'הבריגדה' הרימו תפאורה. ביציאה של השחקנים ממגרש האימונים ראיתי צניעות, לא כזו מאולצת עם חצי חיוך, אלא צניעות אמיתית שמסתכלת לך בעיניים וחותמת על חולצה וכדור עם סבלנות והבנה שהאוהדים הם חלק בלתי נפרד מהמועדון ובשבילם הם כאן. וכשהבן שלי רואה וחווה את זה הוא לומד על הערכים שהמועדון נושא על כתפיו ואני בטוח שהחיבור מתחזק.
הפועל של האוהדים 2: לא מעט מילים נכתבו על הרש גולדברג-פולין, אוהד הפועל שעדיין חטוף בעזה וכולנו מקווים ומייחלים לחזרה שלו הביתה. אבל חשוב להזכיר שלפני הדרבי חולקו אלפי חולצות אדומות עם קריאה לחזרה של הרש. הרגשתי שיש משהו יותר גדול מהדרבי, שיש משמעות לקבוצת אוהדים. אמנם הכמות לא גדולה (היו במשחק 3,200 אדומים), אבל החיבוק והתמיכה והזעקה שיחזור כבר כי בלעדיו אנחנו חסרים, היתה עוצמתית. זה כיווץ אותי – והיו רגעים לפני המשחק שהייתי קצת עצוב אבל הכל התחבר כשהמשחק התחיל והרגשתי חלק ממשהו הרבה יותר גדול. שאפו לבריגדה.
הפועל של האוהדים 3: אין ספק שאחרי משחק כזה, זיו אריה מיצב את עצמו כאחד, אם לא המאמן היציב היצירתי והטוב בליגת העל. לראות במשחק כמו דרבי שיש הרבה לחץ לנצח, את השחקנים נלחמים על כל כדור ולרגעים משחקים כדורגל שמח ומשוחרר היה חוויה. אווקה אשטה, שחקן בית שכל כולו הפועל ירושלים, מבקיע שער ראשון בליגת העל, ועוד בדרבי – אין סיפוק גדול מזה. למרות שהיו שחקנים חשובים חסרים (אופק ביטון, איינאו פרדה ואילוז' יאו) חבורה של אריות הביסה את בית"ר, שלמזלם הם עשו סוויצ' מהיר במצב הרוח עם ירידת הליגה של הפועל תל אביב.
דבר אחד הפריע לי במשחק – חלק גדול מהזמן, רוב האוהדים היו עם הפנים ליציע הצפוני של אוהדי בית"ר ולא עם הפנים לכר הדשא. לטעמי יש להפועל ירושלים מקום בעיר כמו ירושלים, לא ביחס לבית"ר, אלא בגלל הניהול המקצועי והכלכלי, הערכים, האוהדים הנפלאים וההתנהלות הסבלנית. כקבוצה לגיטימית ששואפת להתקדם גם מהמקום הצנוע בו אני ישבתי, אני רוצה שנתעסק רק בהפועל ירושלים ונשאף להמשיך את הדרך שנסללה לאורך השנים ולהחזיר את אוהדי הקבוצה שנפגעו מהאיחוד וכמובן להרים את הראש למעלה אל תואר קטן.
דבר אחד הפריע לי במשחק – חלק גדול מהזמן, רוב האוהדים היו עם הפנים ליציע הצפוני של אוהדי בית"ר ולא עם הפנים לכר הדשא. לטעמי יש להפועל ירושלים מקום בעיר כמו ירושלים, לא ביחס לבית"ר, אלא בגלל הניהול המקצועי והכלכלי, הערכים, האוהדים הנפלאים וההתנהלות הסבלנית. כקבוצה לגיטימית ששואפת להתקדם גם מהמקום הצנוע בו אני ישבתי, אני רוצה שנתעסק רק בהפועל ירושלים ונשאף להמשיך את הדרך שנסללה לאורך השנים ולהחזיר את אוהדי הקבוצה שנפגעו מהאיחוד וכמובן להרים את הראש למעלה אל תואר קטן.
תגובות